יום שלישי, אוגוסט 28, 2007

פסיכופיסית 2

מהו האני? השאלה הזו היא תרגום של חוויה קמאית של מבוכה הנובעת מחוסר פשר לנוכחות שלנו בעולם,לזהות שלנו . בעת החדשה חוסר הפשר הזה מתואר לעיתים תכופות כניכור,ניכור של האדם מעצמו. הוא בא לידי ביטוי בניכור מהייצוג החברתי- ציבורי שלנו וגם בניכור מהגוף מהנוכחות הפיסית שלנו,יש משהו שם ברקע איזו תודעה ריקה שצופה במתרחש ואינה זהה לאני כפי שהוא מוכר בציבור (לשמי,לתפקידי,לאנשים אליהם אני קשור) ואינה זהה לגוף,לפנים שהם ייצוג נוסף. חווית התלישות באה לידי ביטוי גם בתחושת הנזרקות,המושלכות לעולם. למה אנחנו כאן? מה התכלית ? לאן נגיע לאחר המוות? האם יש מציאות של חיים מעבר למוות? החוויה הזו מתפרטת להרבה מאוד שאלות ספציפיות קבוצה אחת של שאלות נוגעת להבחנה גוף – נפש.השאלות הנוגעות לגוף נפש לא מזוהות מייד עם החוויות והתהיות הקשורות לניכור,רבים עוסקים בשאלות אלה בתוך מסגרות חשיבתיות מיידות פחות. מסגרת אחת נפוצה היא המסגרת שאפשר לכנותה המסגרת הניואייג'ית - עיסוק בנושא תוך דיבור על זרימות,אנרגיות ומונחים נוספים מתחומי האינסטלציה והחשמל. מסגרת אחרת היא המסגרת הפילוסופית המקצועית שבה הבעיה של גוף – נפש היא אחת הבעיות הקלאסיות בצד שאלות יסוד של תורת ההכרה ,תורת היש וכדומה. העיסוק הזה מתרחק מאוד מחויית היסוד של הניכור וממקם את הדיון במרחב מרוחק וסטרילי. יש מקום לעיין מחדש בטקסטים הקלאסיים שנגעו במתח הזה ולקרוא אותם בפוקוס הזה שיוצא מתוך שאלות התלישות למינהם. בתחנות הראשונות בספרות הקאנונית של המערב היצור החמקמק הזה שנכנה אותו לצורך הנוחות "נפש" מיוצג בהסננות,לא ברור שהוא קיים ואם הוא קיים מהו ומה היחס בינו ובין הגוף.
הנפש במקרא עד כמה שאפשר להכליל היא ישות שמתמודדת עם שאלת הזהות של האדם (בעיקר) ומעקב אחר המשמעויות של העיקריות של המילה מציג מארג יפה של מועמדים לשאלה מי אני. אפשר להצביע על ארבע משמעויות עיקריות: נפש כרכיב פיסי הקשור להכלה- בליעה,שובע רעב ,נשימה,חנק וכדומה. הצד השווה בכולם שהם מעין כלי קיבול וברוב המופעים כלי קיבול המצוי בחסר הכמה למשהו. לדוגמה :"לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ..." (ישעיהו ה 14) ; "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ"( תהלים סט 2 ); כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:( תהלים קז 9 ) נפש כרכיב רגשי הקשור לזיקה – אהבה ,קשר,שנאה וכדומה. לדוגמה: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג 1) );וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: (בראשית מד 30) נפש כמה שמבטא חיות: למה שחי יש נפש ,למה שמת אין או להפך. לדוגמה : וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי: (שמואל ב א 9 ) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם יה' בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי: (שופטים יב 3 ) נפש כמציין של "יחידה " אחת של יצור חי בקבוצה) . לדוגמה : אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: (בראשית מו 15) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן: (במדבר לא 28) (כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: (במדבר ו 6 ) אם מאגדים יחד את המשמעויות האלה נוצרת תמונה מקובצת של ניסיונות לענות על השאלה מי הוא האני,התשובות הניתנות הם המועמדים המיידיים,הדברים הכי קרובים שיש לאדם עם עצמו או אלה שמזהים אותו בפני החברה. תחושת החסר הפיסית והמנטלית הם מחווויות האינדיבידואציה היסודיות ביותר. כך גם תחושות הזיקה המעוררות בעוצמה את העולם הרגשי ובד בבד מגדירים מאת עצמנו מול העולם,כך גם החיות,הדבר ששומר עלינו כאישיות בעולם,והדבר המינימלי ביותר שאדם יכול לומר על עצמו. לבסוף המשמעות המציינת של המילה חושפת פן זהותי נוסף- הדרך הבסיסית ביותר בו אדם ספציפי בתוך עדר גדול, יכול לקבל ייצוג בשפה. לא פחות חשוב לשים לב כשמתבוננים בנושג הנפש המקראי,הם המשמעויות והתכונות שלא מצויות בו - הנפש אינה בהכרח "מנטלית" הצד הפיסי מצוי לא פחות,ואין מסלול בו הנפש שורדת לאחר המוות. שתי התכונות האלה מטשטשות את ההבחנה גוף נפש וממקמות את מוקד החיים בעולם הזה כאן ועכשיו- שני מאפיינים הרחוקים מאוד ממה שנוצר בתיאולוגיה היהודית המאוחרת יותר.

אין תגובות: