יום שלישי, אוגוסט 28, 2007

מבוא ללהג מקרו ומיקרו: מספר דנבר

אם נדמין את סך כל האנשים שאנחנו במערכת יחסים,בני זוג,משפחה,חברים,אנשים שגדלנו איתם,אנשים שאנחנו מכירים מהצבא,מהעבודה,שכנים וכן האלה. כמה דמויות כאלה אנחנו יכולים להכיל ? האנתרופולוג הבריטי רובין דנבר טוען שיש לנו קיבולת מוגבלת בתחום הזה, וכי הוא מסוגל להעריך את מספר הדמויות הממוצע איתו אדם יכול לקיים מערכות יחסים יציבות . דנבר טוען שהנתון הזה נגזר מגודלה של חלק מקליפת המוח המכונה נאוקורטקס. בכל מה שקשור לאזור הזה של המוח עשינו ,אנו בני האדם כברת דרך לא קטנה מאז ימי אבותינו הקופים,שהחלק הזה אצלם קטן יותר. דנבר התחיל מהקופים הוא השווה בין קופים בעלי נפחים שונים של הניאוקורטקס,וראה התאמה בין גודל הניאוקורטקס לגודל הלהקות בהם הם חיים,הם צריכים בממוצע כ13 חברים כדי לפתוח להקה. משם הוא עבר אלינו ועשה הערכה בהנחה שאם הניאוקורטקס שלנו התפתח במהלך מליוני שנות אבולוציה,כמה קבוצת הייחוס הממוצעת שלנו צריכה להיות. דנבר הגיע לבערך 150. המספר הזה,שזכה לכינוי "מספר דנבר" נשמע לו הגיוני כי אלה סדרי הגודל הממוצעים של בתי אב,שבטים קדומים,פלוגות בצבאות העתיקים והמודרניים וכדומה. במילים אחרות דנבר הסיק שגודל מממוצע לקהילה אנושית הוא 150. דנבר טען על גבי הטענה הזו טענה מעניינת נוספת: כדי לשמר קהילה כזו מגובשת ,צריך להשקיע כ42% מהזמן בפעילות חברתית. אצל אבותינו הקופים (כמו גם בכמה גני ילדים שאני מכיר) הפעילות הזו כוללת בעיקר פליית כינים. בני האדם מצאו פרוצדורה קלה יותר והיא הדיבור,חברי הקהילה צריכים ללהג זמן רב כדי לשמור על עצמם מגובשים. יש כמובן אנשים שעד היום משלבים בין חדש וישן ומלהגים תוך כדי פליית כינים,אולם תחום העניין שלנו הוא הלהג על מדוריו וסוגיו השונים ולכן נזנח את נושא הפלייה להזדמנויות אחרות.

אין תגובות: