יום רביעי, אוגוסט 29, 2007

כה אמר סקובל הנביא

סקובל טוען שהחיפוש המסורתי של גוגל יאהו וכל השאר יובס על ידי החיפוש החברתי שנוצר ברשתות החדשות

יום שלישי, אוגוסט 28, 2007

רעיון חדש

הרבה פעמים אין אדם מוצא קורת רוח מעצמו,והוא מלא תביעות על נפשו,וסיבת הדבר אינה כי אם מפני שהוא צריך להוליד רעיון כללי חדש,שירומם את ערך הכרתו הכללית,ומוסרו בכלל ,למעלה יותר רוממה ממה שהוא עומד עליו.
ולא יוכל אז להשביר צמאונו על ידי מה שיוסיף איזה פרטים מהטוב והשלימות,כי אם צריך להתגבר בעז ד' ,לסול לו נתיבה חדשה יותר מעולה ויותר קדושה בלבבו.
(הרב קוק,פנקס ראשון ליפו,ט, קבצים מכת"יק ע"מ פ)

על הבחירה וגוגל

הרצאה לא קצרה,של אחד בארי שוורץ שמסביר לאנשי גוגל למה אפרויות הבחירה הרבות שיש לנו בכל תחומי החיים הם מקור להרבה מאוד דברים רעים,זה מתקשר בסוף לשאלה איך נראה מנגון חיפוש אבל עובר בדרך בתחומים רבים אחרים משובץ בהומור יהודי אמריקאי ובקריקטורות שרק הקהל רואה,אבל גם עם מבחר יפה של נתנונים וממצאים מעוררי מחשבה

דג

יש לכם דג בימי ששי?דג? יש ? בימי ששי?בימים, ביום הששי שבו נברא האדם,בין השמשות יש לכם דג?פשפשו במכנסיים וחפשו דג ,אולי תחושו בו מחליק בין האצבעות ביום הששי,או במכנסיים,דג או צלופח,ממולא או מסריח,עם זפת או ברוטב חם,מנתר ,מחליק מזמר פלום,פלום.
(נעמה לשם,יוצאת,15)

מומלץ לאוורר את הבית

יום אחד מצאתי על השלחן בסלון זוג משקפי קריאה שאני לא מכיר עם מסגרת חומה עבה , ליד המיטה גיליתי נעלי בית משובצות , לא מוכרות ועל שולחן הכתיבה שלי יומן פתוח ,ובחדר ריח של מישהו אחר . הוא נכנס בשקט מהשירותים והתיישב ליד השלחן שלי מצית סיגריה, וביקש ממני אם לא אכפת לי לצאת לרגע , הוא רוצה לעשות טלפון קצר. הוא חייך בחביבות . יצאתי. (קליפורד,אמנזיה 37)

התקווה

דניאל זמיר סקספוניסט דגול ומדוייק בביצוע מרהיב לתקווה

שמי אם אתם רוצים לדעת

מיין נאמען אויב איר ווילט וויסען זוכט מיר באי המן, און אויף אידישע טישען המון מוזט איר אבערדרייען ניט וויא אהינטל הם צו טראווען, נור וויא אציקליין מה צו שאווען, די אביידע שטיקער דארף צוזאמען נייען ווילט איר מיר דערקענען גייט ניט ווייט, באטראכט נור היינטיגע צייט או בעברית: שמי אם אתם רוצים לדעת חפשו אותי ליד המן ועל שולחנות יהודיים המון עליכם להפוך לא ככלבלב הנובח הם רק כגדי הפועה"מה" את שני החלקים צריך לחבר אם אתם רוצים להכיר אותי אל תתרחקו רק חשבו על הזמנים האלה. (הרב קוק ,קבצים מכתב יד קודשו,ע"מ רב)

פעם אחת

פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי. אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה (עבודה זרה דף יוד חית)

גדולה וגבורה

1. באיזה כפר ערבי מצאו מאובן של איבר מין עם רגליים מלפני תשעים מליון שנים , פעם היו לו רגליים , וחזל אומרים שהיה גדול כמו גמל . איבר מאובן (מובן ) עם רגליים ופעם הוא היה גדול כמו גמל. ויושב בשמיים שוחק על גמל ועל רוכבו 2. גופת איש גדול שנים וחצי טון משקלו נפלטה לחוף וכולם התאספו סביבה ועמדו בשקט מופתי. היה איש גדול,אמרו. יום אחד אני אכתוב על האנשים האלה מראשון ומאשדוד. 3. התמונה של הענק היהודי צולמה על ידי דיאן ארבוס גם היא מתה. (שוורץ,כפתורים 102)

ככה זה כשאת אדם מחובר לעצמו

יש לי מינקת מטול כרם כזו מדאימה נפלאה נהדרת 30 שנה עובדת בזה ויש לה המון שיטות הומיאופטיות והיא עושה גם מאסאז'ים ומחמיצה יופי של מלפפונים וגמבות ומוכרת שמן זית בזול.הילדה הייתה המון עם אלרגיות עד שהיא הגיעה דפקה לה שתי סטירות ומאז הכל בסדר. (כפתורים,שוורץ 190)

וירגיליוס

"וירגיליוס הקוסם הניח שיחתכו אותו לחתיכות כדי לשים אותו בקלחת ולהרתיחו למשך שבוע ימים - כל זאת כדי לחדש את נעוריו. הוא שכר אדם כדי לשמור שאף אחד לא יציץ לתוך הסיר. אך השומר עצמו לא התגבר על הפיתויי זה היה מוקדם מדי. וירגיליוס נעלם צועק כמו ילד קטן. גם אני הצצתי, ללא ספק מוקדם מדי, אל תוך הקלחת, קלחת החיים והתפתחותה ההיסטורית. לכן לא אוכל לעולם להיות יותר מילד." (קירקגור , או או , סלה ע"מ 48)

מה שנאמר כבר נאמר

לו רק ידעתי ביטויים לא מוכרים פסוקים מפתיעים מילים חדשות,טריות לא משומשות ולא רק את אמרי השפר השגורים על שפתי האבות אני סוחט מגופי את מה שיש בתוכו בורר את מילותי שכן מה שנאמר אינו אלא חזרה מה שנאמר כבר נאמר

(תלונותיו של החפרה סנב' ,שיר מצרי קדום ,המאה ה19 לפני הספרה,תרגום מתוך גלגולי לשון מאת גיא דויטשר)

איש ואשה

האיש נראה כעודר והאשה כעורכת האיש נראה כמוסק והאשה כמניקה את בנה האיש שובר והאשה ממוללת האיש דורך והאשה ממעכת האיש דורס והאשה מנהמת האיש נראה כמעלעל והאשה כטווה בפשתן. ( שווורץ,כפתורים 28)

קרדו

הקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים גם הם ונשמה שנתן בך טהורה כמו תחתוני תחרה מעומלנים אתה משמרה והוא טורפה לפניך ברפרוף של בד פרחוני .
(שם,שם)

פנקס קטן

דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו ? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על שתי ארכובותיו ,ושתי עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאויר העולם – נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. (תלמוד בבלי נדה דף ל ע" ב )
--------------
מה היה צריך להתרחש כדי שתיאור כזה ייכתב בעידן שלפני האולטרה סאונד?באיזו סיטואציה מבעתת נוכח הצייר שלמעלה לפני שצייר את התמונה המלבבת שלמעלה? מתחת לתיאור הממצה הבהיר של המציאות ברגעיה הטובים מסתתר מציאות אחרת של הפרת המצב המתואר,בציור שלפנינו עובר שלו במעי אימו,ואל מול כן הציור התפתלה יולדת ומכרסה המבוקעת הוצא עובר מת.

איפה באמת היה צריך להסתיים ספר איוב

ציור מאת:)
וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד קָדְקֳדוֹ. וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

קרואק וכל השאר

ואן מוריסון סלים גיילארד ג'ק קרואק אירים שחורים מוסיקה תופים אלן גינזבורג יהודים שחור לבן משקפיים קול ספר קריאה ספרות סיפור בתוך מקומו של הסופר סיפור סנטר כפול זקנה גופיה קובה קובנים בואנה ויסטה קלאב

בשעת מיתתו

בשעת מיתתו אמר לבנו
בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר
אמר לו ולמה לא חזרת בך?
אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים
אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן
אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין
מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין
אמר לו אבא פקוד עלי לחבירך
אמר לו איני מפקיד
אמר לו שמא עילה מצאת בי?
אמר ליה לאו
מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך:
(משנה,עדויות פרק ה משנה ז)

עזרא הציפור

היה ציפור ממוצא עיראקי,אביו היה רואה חשבון בבצרה. אימו תופרת נמוכת קומה. עזרא היה ציפור. כשהיה צעיר היה בולבול,אחר כך הפך לציפור סתם,בלי שם.
(כפתורים,מ. שוורץ ע"מ 12 )

סחר בנשים וזנות

מודעה של כנס באוניברסיטת חיפה בנושא סחר בנשים וזנות , כולל הפסקת קפה , התארגנת , אתנחתא מוסיקלית , ברכות , כיבוד קל , ארוחת צהרים .

מבוא ללהג מקרו ומיקרו: מספר דנבר

אם נדמין את סך כל האנשים שאנחנו במערכת יחסים,בני זוג,משפחה,חברים,אנשים שגדלנו איתם,אנשים שאנחנו מכירים מהצבא,מהעבודה,שכנים וכן האלה. כמה דמויות כאלה אנחנו יכולים להכיל ? האנתרופולוג הבריטי רובין דנבר טוען שיש לנו קיבולת מוגבלת בתחום הזה, וכי הוא מסוגל להעריך את מספר הדמויות הממוצע איתו אדם יכול לקיים מערכות יחסים יציבות . דנבר טוען שהנתון הזה נגזר מגודלה של חלק מקליפת המוח המכונה נאוקורטקס. בכל מה שקשור לאזור הזה של המוח עשינו ,אנו בני האדם כברת דרך לא קטנה מאז ימי אבותינו הקופים,שהחלק הזה אצלם קטן יותר. דנבר התחיל מהקופים הוא השווה בין קופים בעלי נפחים שונים של הניאוקורטקס,וראה התאמה בין גודל הניאוקורטקס לגודל הלהקות בהם הם חיים,הם צריכים בממוצע כ13 חברים כדי לפתוח להקה. משם הוא עבר אלינו ועשה הערכה בהנחה שאם הניאוקורטקס שלנו התפתח במהלך מליוני שנות אבולוציה,כמה קבוצת הייחוס הממוצעת שלנו צריכה להיות. דנבר הגיע לבערך 150. המספר הזה,שזכה לכינוי "מספר דנבר" נשמע לו הגיוני כי אלה סדרי הגודל הממוצעים של בתי אב,שבטים קדומים,פלוגות בצבאות העתיקים והמודרניים וכדומה. במילים אחרות דנבר הסיק שגודל מממוצע לקהילה אנושית הוא 150. דנבר טען על גבי הטענה הזו טענה מעניינת נוספת: כדי לשמר קהילה כזו מגובשת ,צריך להשקיע כ42% מהזמן בפעילות חברתית. אצל אבותינו הקופים (כמו גם בכמה גני ילדים שאני מכיר) הפעילות הזו כוללת בעיקר פליית כינים. בני האדם מצאו פרוצדורה קלה יותר והיא הדיבור,חברי הקהילה צריכים ללהג זמן רב כדי לשמור על עצמם מגובשים. יש כמובן אנשים שעד היום משלבים בין חדש וישן ומלהגים תוך כדי פליית כינים,אולם תחום העניין שלנו הוא הלהג על מדוריו וסוגיו השונים ולכן נזנח את נושא הפלייה להזדמנויות אחרות.

חתונה

Posted by Picasa

מילות הקריאה

הבעיה הפסיכופיסית

אני עומד ליד חלון ראווה של חנות אלקטרוניקה בקניון,בחלון צג טלוויזיה קטן ובתוכו איש שמן אוכל ברעבתנות פיתה עולה על גדותיה,למה שמישהו ירצה להציג מחזה כזה בחלון הראווה שלו אני חושב לעצמי,המחשבה כמעט גומרת לעבור במוחי כשאני מבין שהמסך הקטן הוא טלוויזיה במעגל סגור ושהאיש השמן הוא אני.(שם)

הושענה רבא

יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, הבוחר בנביאים טובים ובמנהגיהם הטובים, שתקבל ברחמים וברצון את תפילתנו והקפותינו, וזכור לנו זכות שבעת תמימיך ותסיר מחיצת הברזל המפסקת בינינו לבינך, ותאזין שוועתנו ותיטיב לנו החתימה, תולה ארץ על בלימה, וחותמנו בספר חיים טובים.
(מתוך התפילה להושענה רבה )

שלוש סיבות לצינון ההתלהבות של אנשי החינוך מהווב 2.0

אשר עידן מבשר ברשימה שהתפרסמה בסוף השבוע על מהפכה חינוכית עידן הווב 2.0 ,המוג מחבב את הווב 2.0 ובניגוד לרבים אחרים סבור שלא מדובר בבאזוורד פיקטיבית ובכל זאת החגיגיות הנבואית נראית לו קצת מופרזת
1. חלק ניכר מעוצמת הווב 2.0 טמון בהיקף. בעולם של מאות מליוני דוברי אנגלית יש כר נרחב לבניה של עולם דעת אלטרנטיבי,ההמון מביא איתו חכמה שלא יכולה להגיע ממקור אחר. עולם דוברי העברית מסתכם במיליונים בודדים בכל העולם לעיסוק בתוכן לימודי בעברית יש לכל היותר כ3 מליון גולשים פוטנציאליים,בהיקף כזה לזנב הארוך לא יפעל,והנס שויקיפדיה באנגלית מחוללת לא יוכל לשכפל את עצמו. 2. פלטפורמה היא לא תחליף לעבודה קשה ומורים איכותיים.ווב 2.0 הוא מארג של פלטפורמות,אבל הדרך לפתרונות מצויה בנתיב הסיזיפי שלא עבר שינוי רדיקלי מאז ימי סוקרטס ועד היום. גם אשר עידן מבין את זה שכן לב המהפך שעידן מתאר הוא אימוץ גישה קונסטרוקטיביסטית. גישה זו שהייתה באופנה לפני כמה שנים בקרב אנשי חינוך לא הצליחה להמריא למרות שקשה לערער על כך שהרעיון הבסיסי מאוד משכנע. היא לא הצליחה להמריא מפני שיישומה דרש הרבה מאוד מהתלמיד ולא פחות מכך מהמורה,ומערך כזה פועל כל עוד מדובר ב"בוטיקים" איכותיים לחינוך ונוחל כישלון ברגע שהוא עוברת למערכת חינוך המונית . המאה ה20 ידעה שורה של מהפכות במישור הפלטפורמות שלא הניבו בהתאמה מהפכות חינוכיות ,עם החדירה של טכנולוגיה חדשה נראה תמיד את הנביאים עומדים בצדי הדרכים ומזדרזים להכריז על מהפכה חינוכית ובחלוף הזמן מתבדים ,כך היה עם הטלוויזיה,כך היה עם הלומדות כך היה עם האינטרנט החדש וכך יהיה גם עם הווב 2.0 . 3. ידע שמיוצר על ידי גולשים מוגבל למישורים מסוימים,הוא יכול להתאים למקומות בהם: אין נכון לא נכון כמו פליקר או יו-טיוב, הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לידע שהוא ידע על הגולשים – מה מעניין אותם? מה מוצא חן בעיניהם ? מה דוחה אותם וכו' הוא יכול להתאים בשאלות כמו באילו מילים הם בוחרים להשתמש כדי לייצג את מה משעניין אותם הוא יכול להתאים בכל מה שקשור לעיבוד נגיש של חומר קיים למוצר שנע בין סיכום במחברת לאנציקלופדיה. כל הרכיבים האלה הם תוספת משמעותית ומרתקת לידע הקיים אבל לא תחליף ליידע מוסמך ,למתודות הוראה ולקורסים בנויים היטב.

עיניים

פסיכופיסית 2

מהו האני? השאלה הזו היא תרגום של חוויה קמאית של מבוכה הנובעת מחוסר פשר לנוכחות שלנו בעולם,לזהות שלנו . בעת החדשה חוסר הפשר הזה מתואר לעיתים תכופות כניכור,ניכור של האדם מעצמו. הוא בא לידי ביטוי בניכור מהייצוג החברתי- ציבורי שלנו וגם בניכור מהגוף מהנוכחות הפיסית שלנו,יש משהו שם ברקע איזו תודעה ריקה שצופה במתרחש ואינה זהה לאני כפי שהוא מוכר בציבור (לשמי,לתפקידי,לאנשים אליהם אני קשור) ואינה זהה לגוף,לפנים שהם ייצוג נוסף. חווית התלישות באה לידי ביטוי גם בתחושת הנזרקות,המושלכות לעולם. למה אנחנו כאן? מה התכלית ? לאן נגיע לאחר המוות? האם יש מציאות של חיים מעבר למוות? החוויה הזו מתפרטת להרבה מאוד שאלות ספציפיות קבוצה אחת של שאלות נוגעת להבחנה גוף – נפש.השאלות הנוגעות לגוף נפש לא מזוהות מייד עם החוויות והתהיות הקשורות לניכור,רבים עוסקים בשאלות אלה בתוך מסגרות חשיבתיות מיידות פחות. מסגרת אחת נפוצה היא המסגרת שאפשר לכנותה המסגרת הניואייג'ית - עיסוק בנושא תוך דיבור על זרימות,אנרגיות ומונחים נוספים מתחומי האינסטלציה והחשמל. מסגרת אחרת היא המסגרת הפילוסופית המקצועית שבה הבעיה של גוף – נפש היא אחת הבעיות הקלאסיות בצד שאלות יסוד של תורת ההכרה ,תורת היש וכדומה. העיסוק הזה מתרחק מאוד מחויית היסוד של הניכור וממקם את הדיון במרחב מרוחק וסטרילי. יש מקום לעיין מחדש בטקסטים הקלאסיים שנגעו במתח הזה ולקרוא אותם בפוקוס הזה שיוצא מתוך שאלות התלישות למינהם. בתחנות הראשונות בספרות הקאנונית של המערב היצור החמקמק הזה שנכנה אותו לצורך הנוחות "נפש" מיוצג בהסננות,לא ברור שהוא קיים ואם הוא קיים מהו ומה היחס בינו ובין הגוף.
הנפש במקרא עד כמה שאפשר להכליל היא ישות שמתמודדת עם שאלת הזהות של האדם (בעיקר) ומעקב אחר המשמעויות של העיקריות של המילה מציג מארג יפה של מועמדים לשאלה מי אני. אפשר להצביע על ארבע משמעויות עיקריות: נפש כרכיב פיסי הקשור להכלה- בליעה,שובע רעב ,נשימה,חנק וכדומה. הצד השווה בכולם שהם מעין כלי קיבול וברוב המופעים כלי קיבול המצוי בחסר הכמה למשהו. לדוגמה :"לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ..." (ישעיהו ה 14) ; "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ"( תהלים סט 2 ); כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב:( תהלים קז 9 ) נפש כרכיב רגשי הקשור לזיקה – אהבה ,קשר,שנאה וכדומה. לדוגמה: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג 1) );וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: (בראשית מד 30) נפש כמה שמבטא חיות: למה שחי יש נפש ,למה שמת אין או להפך. לדוגמה : וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי: (שמואל ב א 9 ) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם יה' בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי: (שופטים יב 3 ) נפש כמציין של "יחידה " אחת של יצור חי בקבוצה) . לדוגמה : אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ: (בראשית מו 15) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן: (במדבר לא 28) (כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: (במדבר ו 6 ) אם מאגדים יחד את המשמעויות האלה נוצרת תמונה מקובצת של ניסיונות לענות על השאלה מי הוא האני,התשובות הניתנות הם המועמדים המיידיים,הדברים הכי קרובים שיש לאדם עם עצמו או אלה שמזהים אותו בפני החברה. תחושת החסר הפיסית והמנטלית הם מחווויות האינדיבידואציה היסודיות ביותר. כך גם תחושות הזיקה המעוררות בעוצמה את העולם הרגשי ובד בבד מגדירים מאת עצמנו מול העולם,כך גם החיות,הדבר ששומר עלינו כאישיות בעולם,והדבר המינימלי ביותר שאדם יכול לומר על עצמו. לבסוף המשמעות המציינת של המילה חושפת פן זהותי נוסף- הדרך הבסיסית ביותר בו אדם ספציפי בתוך עדר גדול, יכול לקבל ייצוג בשפה. לא פחות חשוב לשים לב כשמתבוננים בנושג הנפש המקראי,הם המשמעויות והתכונות שלא מצויות בו - הנפש אינה בהכרח "מנטלית" הצד הפיסי מצוי לא פחות,ואין מסלול בו הנפש שורדת לאחר המוות. שתי התכונות האלה מטשטשות את ההבחנה גוף נפש וממקמות את מוקד החיים בעולם הזה כאן ועכשיו- שני מאפיינים הרחוקים מאוד ממה שנוצר בתיאולוגיה היהודית המאוחרת יותר.

הפסיכופיסית 3

בוראט הוא דוגמה מצויינת לרתימה של הפער גוף – נפש לחשיפה של כשלים בסיפור שהחברה מספרת. החברה מספרת סיפור מנומס מאוד שמכחיש/מרחיק/מדחיק את הנוכחות של הגוף למקום מגודר היטב,ובתוך המנגנון המגדר את הגוף מגדרים דברים נוספים,הסרת הסכר מעל דיבורים בוטים על מיניות ועל הפרשות וכדומה חושפת את הנחות היסוד הנוספות שבימים כתיקונן מכובסות היטב- גזענות,צמאון לדם,אכזריות וכו'.

ידיים

עם בוא הזיכרון

אני חייב להגיד שכשגנדי כיהן כשר בממשלה בראשותי, הוא תמיד נהג בתבונה, בסולידריות, באחריות ותמיד באנושיות וגם בהוגנות. לפעמים היה ניגש אלי לפני או אחרי ישיבת ממשלה, ואומר: אני לא מסכים עם צעד זה או אחר שהובלתי או רציתי להוביל והיה אומר: אבל לשיטתך, אם אתה באמת מתכוון לעשות את מה שאמרת שתעשה, אני מציע לך לעשות אל"ף או בי"ת. הוא אמר זאת לא באמירה מניפולטיווית, אלא באמירת אמת של חבר שגם ידע את מגבלות הפוליטיקה ב.נתניהו

שלוש הערות על ויקיפדיה ובריטניקה

וולסטריט ג'ורנל מעמת בין ג'ימי ווילס ממייסדי ויקיפדיה ובין דייל הויברג סגן נשיא בריטניקה,זה קרה כבר בספטמבר אבל אני קורא לאט באנגלית.
רוב הדיון כמו שקורה לעיתים בדיונים מעין אלה,הוא רצף של הצהרות משני הצדדים ולא ממש דיאלוג.
ובכל זאת על הדרך משתחררות כמה שורות מעניינות.
1.
הוייברג הבחור מבריטניקה כועס על ווילס שהוא משלב קשורים קנטרניים לתגובות שלו כמו למשל רשימת טעויות של חומר בבריטניקה המופיעה כערך בויקיפדיה,(מי היה מאמין שאברהם בוס נולד ב1604 ולא ב1602?)ההערה הזו מציפה היסטריה והמיידיות של המדיום (הם מתכתבים במעין צ'אט) משמרת את ההיסטריה הזו,האיש של המקורות המוסמכים מתקשה להתמודד עם מגרש המשחקים של חתול האשפתות
2.
הויברג מנסה להציג את בריטניקה כגוף הפועל גם הוא באינטראקציה קהילתית ,הוא מציג את 4000 המומחים הכותבים כקהילה הכוללת בתוכה קולות סותרים,ומספר על מערכת של תגובות גולשים ומומחים המצויה מאחורי הקלעים ותורמת לתיקון הערכים בתדירות גבוהה.
ויילס מכיוון אחר מספר על המודלים הבאים להגן על הויקי מפני ונדליזם ובהם "קידוש"נוסח אחד כחסין מפני שינויים,וקביעה של בעלי סמכות עריכתית.
שתי האמירות האלה מציבות את הפער בין שתי האנציקלופדיות כפער כמעט כמותי,בשני המקומות יש עריכה,יש טקסטים יציבים ויש אינטראקציה עם קהילה,ההבדל הוא במינונים. כלומר אנחנו רואים לנגד עיננו דיאלקטיקה הגליאנית כמעט בה שני המודל הקיצוניים מתאחים לנגד עיננו לסינתזה שהייתה לפני שנים מעטות בלתי נסבלת בעיני שני הצדדים
3.
הדיון מחמיץ את הפער העמוק ביותר לטעמי בין שתי האנציקלופדיות,הפער הזה מצוי בעיקר בתחומים ההומניסטיים- ראשית בבחירת הערכים,ושנית בהגדרה מי ראוי להיות מומחה,אם מותג ויסקי הוא נושא לערך,יכול מאוד להיות שהמומחה הרלוונטי הגדול ביותר אינו פרופסור להיסטוריה סקוטית אלא אלכוהוליסט אנונימי מאיזו עיר תעשייתית ואפורה בווילס.
היכולת של הגולשים להגדיר מה ראוי להיות ערך אנציקלופדי יכולה לעשות מהפך תרבותי אמיתי וליצור תוך שנים ספורות תסיסה פילוסופית ותרבותית שמתרחשת במדיות המסורתיות במשך עשורים.

בית חנון בלוז

ַתְּהִיה ַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד . הַנְּעָרִים ִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וינעצו איש ְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהו בתנועה מרהיבה מתואמת היטב. הייתי חייל באינתיפאדה הראשונה . אפשר לראות אותי מטושטש בשולי התמונה. הייתי חתול באינתיפאדה השניה . אכלתי פגרי אדם בג'נין ונתחי טונה ממנות קרב בבלטה. אולי אהיה סרבן באינתיפאדה השלישית אפגוש נשים יפות בהפגנה בכיכר אשלח בדואר צ'ק ואקנה כמה אותיות קטנות במודעה הגדולה נער קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. רודף אחרי איש כבד ומבוגר ועייף ויגע ולא ירא אלהים. הנער ְלֹא נָוטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי האיש והאיש פונה לאחריו בכבדות מתנשף הַאַתָּה האתה זֶה בני בני וַיֹּאמֶר הנני נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ אני חייב להגיע למשרד אֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת קרקפתו הרעננה סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל אָחִיךָ ואל אימך ואל אחותך הקטנה. וַהנער ממאן לָסוּר והאיש מכה אותו ּ בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית ומקנח את אגלי זיעתו בשרוול הירוק המחוספס וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּיו וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם הנער וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ ְ לֹא יִרְדְּפוּ עוֹד וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם:
(נעמה לשם,יוצאת 12)

אבן הטועים

היא פרצה הביתה צועקת אבן הטועים נמחית אבן הטועים נמחית. אבא הרים לרגע את עיניו והחזיר אותן לעיתון.
(שוורץ כפתורים,45)

שיר לשבת

בחלומי

בחלומי אני עומד בחצר הבית ורואה משהו כמו טיל מתרסק בקו האופק ואנחנו יודעים שזו החללית המדוברת, ואשתי אומרת ה' ישמור. ואז אני רואה בשמים את החללית עצמה הולכת ומתקרבת לכדור הארץ ואני מניח שהטיל היה רק מיכל נתיק או משהו כזה, החללית מתקרבת אלי במהירות ואני נטוע במקומי ולא יכול לברוח, אני חושב על החשש שהיא תתרסק דווקא על הבית שלי אבל מבטל את הסבירות לכך, לבסוף היא מאטה ונוחתת בחצר המטבח, הטייסים יוצאים לאיטם,לבושים לבן, חמישה – ששה יש שם אשה שחורה ובחור חובש כיפה סרוגה קטנה. הם נכנסים הביתה, נדמה לי שהזמנתי אותם אבל אני לא בטוח. הם יושבים בסלון והילדים מפטפטים איתם בזמן שאני מוזג מיץ תפוחים לכד הפלסטיק השרוט שלנו. אני מבקש מאשתי שתכין להם משהו לאכול והיא מתחילה לאפות עוגיות קוואקר. בינתיים הבן מביא את החברים לראות אותם, ואני מקווה שזה לא יעמיד אותם במבוכה. (קליפורד,אמנזיה,12)

האיש

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה (פרשת וישב)

המהפכה הגדולה של גבולות השיח

שני אנשים מבוגרים משלשלים סוכריה פופולרית לתוך בקבוק משקה פופולרי ,קצף גדול של משקה מועף לאוויר. זה מסקרן,אלה מוצרים שאנחנו מכירים היטב,הם חלק מהנוף של חיי היומיום שלנו,פתאום היצורים התמימים, הדוממים האלה מתגלים כיצורים שטעונים בעוד משמעות הם מספקים שעשוע ויזואלי,הם מסוכנים יש להם נוכחות כחומר כימי ולא רק כחומר בעל טעם. התגלית הזו שייכת לפינה שולית של חיי רוב האנשים,הוא ממוקם בפינה האינפנטילית קוריוזית, בעולם הישן הסיטואציה הזו לא הייתה נראית על ידי,ואם הייתי עד לה לא הייתי מרשה לעצמי להתעניין בה וודאי שלא לדבר עליה התרבות של הרשת לוקחת את השולי הזה ומממקמת אותו בתוך תיבת המיילים שלנו,לפני המייל החשוב וכבד הראש בעבודה,ואחרי המייל של האחות מחו"ל,לכל המיילים האלה דרגת חשיבות דומה, הם כולם חלק מהשיח הלגיטימי. כולם מעבירים את המייל עם הסרטון הנער בן ה10 וסבא שלו רואה החשבון היבש כצנון,הסרטון עובר עם האטריבוטים המוקצנים שלנו "מדהים" "ענק" "גדול" ,גם רואה החשבון בעצם משתמש באטריבוטים האלה כי הוא עושה פורוורד למייל שקיבל ,מאות סרטונים שמנסים לשחזר בקטן את הפלא מצולמים ומועלים ליוטיוב,יוצרי הסרט הראשון מוחתמים על חוזה לעוד סרטים כאלה,בלי עלילה בלי מניפולציה רגשית,פשוט השתאות ילדותית סביב תופעה כימית . הכימיה האינפנטילית מגיעה לחזית הידע,ואנשים כבדים באמת לא יפגינו את כבדותם בהסתייגות מהמהתלה אלא בכתיבת פוסט מלומד שיענו נותן משמעות לזה

תשעה באב

בערב תשעה באב כתם שחור רוחש של נמלים שחורות קטנות התחיל להתפשט על הקיר הלבן. כשהאשה גרדה אותן מהקיר ענן ריח סבוני חזק התפזר בחדר. אחר כך החל כתם חדש להתפשט במהירות, פסיעה מהכתם השני, האשה קבלה שהנמלים נדבקות לשערות המטאטא ולנו לפתע התפרשה מילה קשה מספר ישעיהו . (אחר כך – הנמלים בהלוויה מתחת לגוף של סבתה) (שוורץ,כפתורים)

מזמור על הקשר שבין להג ורשעות

לַמְנַצֵּחַ עַל-הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד הוֹשִׁיעָה יְהוָה, כִּי-גָמַר חָסִיד: כִּי פַ סּ וּ אֱ מ וּ נִ ים , מִ בְּ נֵ י אָ דָ ם. שָׁוְא, יְדַבְּרוּאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ: שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. יַכְרֵת יְהוָה, כָּל-שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן, מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ: מִי אָדוֹן לָנוּ. מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים: עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ. אִמְרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת: כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. אַתָּה-יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן-הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת, לִבְנֵי אָדָם. (תהילים י"ב)

מבוא ללהג-הלהג של היידגר

בספר "הוויה וזמן" ייחד מרטין היידגר פרק לתופעה שהוא מכנה להג., "הוויה וזמן " מצוי עיסוק ב"הוויה ". נקודת המוצא להופעתן של שאלות הנוגעות להוויה היא פליאה של האדם על נוכחותו בעולם. פליאה זו בניסוחים שונים מופיעה אצל הוגים שונים ואינה ייחודית להגותו של היידגר. הבסיס לפליאה הוא תחושה של ניתוק , ניכור , זרות כלפי העולם , הניתוק הזה מעלה את התמיהה באשר למקומו של האדם כאן. הוגים שונים ניסחו את התמיהה הזו באופנים שונים, התמיהה יכולה לעבור רדוקציה לשורה של שאלות הקשורות לסיבה, תכלית מקור וכן הלאה, אולם היא אינה מתמצה בהם. התמיהה עולה במנותק מסביבה מסוימת , מדברים קונקרטיים , ולכן השימוש במילה "פליאה" או "תמיהה " מתאים . התמיהה היא תמיהה על היותו של האדם "מושלך" , בלשונו של היידגר לעולם, ל"סרט" שבו הוא מוצא את עצמו. עד כאן כאמור הדברים אינם מייחדים את הגותו של היידגר, הוגים שונים ניסו לנסח לפניו את הפליאה הזו. מה שמייחד את היידגר הוא שעבורו לא מדובר בתמיהה של האדם על עצמו, היידגר מזהה את הפליאה הזו עם שאלה על ההוויה . כיצד נעשה הזיהוי הזה? הפליאה היא על היות האדם כאן, כלומר היא בנויה על כך ששני "גורמים" , ה"אדם" וה"כאן" מופיעים יחד. אופן התמודדות אחד הוא לראות בעובדה הזו בעיה , הפרה של מצב סביר יותר בו שני ה"גורמים" האלה לא מופיעים יחד , ואז הפליאה מצפה להסבר מדוע שני הגורמים האלה מופיעים יחד. (כך למשל יסבירו תיאולוגים שונים שהאדם הופיע "כאן", בגלל חסדו של אלהים.) היידגר הולך בדרך אחרת, הוא לא מעלה פליאה שמצפה לתשובה שתבטל אותה, הוא מקבל את "נזרקותו" של האדם לעולם ואת הפליאה שעולה בעקבותיה כעובדה שאינה ניתנת לפירוק. הפליאה אינה על האדם ואינה על העולם, הפליאה היא על המצב שבו האדם מושלך לעולם. הפליאה היא על המצב מפני שהוא מה שנתון לנו, אנו לא מכירים את עצמנו במנותק מהבעייתיות הזו . העובדה שאנו לא מכירים את עצמנו מחוץ לבעייתיות הזו הופכת את הפליאה לעובדה בסיסית ביותר שקשורה לקיומנו. היידגר רואה בפליאה הזו שאלה על ההוויה מפני שהיא מבטאת את הקיום "לכשעצמו" כבעיה. אין כאן פליאה על נוכחות מקרית של משהו. הפליאה על נוכחות האדם בעולם שונה מהותית משאלה על נוכחות העפרון על השולחן. שאלת נוכחות העפרון על השולחן עולה על רקע העובדה שהעפרון יכול להיות גם בתיק או על הרצפה , נוכחותו על השולחן, מקרית לו ואינה שייכת למהותו. מושלכותו של האדם לעולם היא עובדה מהותית , כמעט "הגדרה" של האדם, ה"ישנו כאן" , Dasein . ולכן כאשר שואלים על נוכחות האדם כאן שואלים בעצם על הנוכחות בכלל, על קיום בכלל . אין זו שאלה על יש ספציפי , שאלה שהיידגר מכנה שאלה אונטית, אלא שאלה אונטולוגית החוקרת את משמעות ההוויה ככזו. הדיבור אחד האופנים לחשיפת הישות הוא הדיבור .גם הדבור כמו מושגים היידגריאנים אחרים אינו זהה לדיבור כפי שהוא מובן באופן אינטואיטיבי. הדיבור מתקשר למושגים לשוניים אחרים כמו שפה ,מילים ,מובן ומשמעות . בין המושגים האלה מושג המשמעות מהוה מושג מפתח הקושר בין העולם הוורבלי לעולם המושגים האקזיסטנציאלי שטווה היידגר. המשמעות היא משהו שאינו קיים בדברים או מסתתר מאחוריהם , אלא משהו שנוצר, מתחולל מתוך מערכת יחסים שהאדם מקיים עם הדברים בעולם . מערכת היחסים הזו אינה דווקא מילולית . אדם נוטל אבן ומכה בעזרתה במסמר ובכך מעניק לה משמעות בעולמו, האבן הפכה לכלי, ובמובן מסוים נוצרה, נבראה. מהלך כזה של הענקת משמעות עדיין אינו כרוך בהכרח בהיבטים וורבליים. אלם הוא עשוי להשתלב גם במערכת מילולית . כשם האבן הפכה לכלי היא יכולה לקבל שם ולהפוך ל"פטיש" . אולם לא כל עולמנו הלשוני נרכש בעמל ובאופן אינדיבידואלי כזה. כאשר מדובר במערכת מילולית מדובר גם בשפה , שלא אנחנו מכוננים , אלא שפה שנוצרה במשך דורות על ידי אנשים אחרים, שפה שאנו נתונים בתוכה. השפה הזו כוללת פרשנות מסוימת למציאות והפרשנות טמונה כבר במה שאנו מביעים. הפרשנות הזו אינה סתם נוכחת בסמיכות ללשון, נוכחותה בלשון היא מהותה בדומה לעובדה שהמצאות האדם בעולם היא מהותו. הפרשנות בה מדובר היא בעצם ניסיונות לחשיפת הישות של אנשים אחרים , ניסיונות "קפואים" , לא ניסיונות חיים ואוטנטיים. הדיבור שמבוסס על השפה ה מכון לתקשורת עם אנשים אחרים , לשיתוף של הזולת במה שנחשף בדרך אל הישות. וכזה יש בו ניתנות להבנה ממוצעת, שווה לכל נפש . כשמקשיבים לדיבור כזה אין צורך להגיע אל הישויות בהן עוסק הדיבור , המובנות של הדיבור מביאה לכך שאפשר להבין הכל , מבלי שמבינים, מבלי שמגיעים אל הישויות שברקע, הישויות עליהן מדובר מובנות רק בקירוב. את הדיבור הזה השווה לכל נפש, העובר באזור הישויות מבלי שהוא נוגע בהן מכנה היידגר להג. אנו מתקשרים היטב בעזרת הלהג , הדובר והמאזין בדרך כלל יראו את אותו הדבר מול עיניהם כי שניהם מחזיקים באותה הבנה שווה לכל נפש. פרשנות המציאות המלווה את הלהג עוברת מפה לאוזן , באמצעות רכילות , באמצעות העברה מאדם לאדם והולכת ומתפשטת, ובמשך הזמן קונה לעצמה מעמד אוטוריטטיבי, הדברים הם כך מפני שמישהו אמר שכך הם פני הדברים. "הרכילות" הזו יכולה להיות מועברת באמצעים מגוונים , קוליים או כתובים וכדומה. למאזין או לקורא אין קריטריון להבחין אם מדובר במשהו שנוצר בעקבות חשיפה אוטנטית , בעקבות מאמץ. ל להג כפי שתואר כאן חלק משמעותי בכינון חשיפת העולם שלנו אנו גדלים לתוך עולם המעוצב בלהג. ואם אנו לא מנסים לחרוג אל מעבר למעטה המילים , אנו שוקעים לתוך עולם מובן קוהרנטי , בהיר שאינו דורש מאמץ של חשיפה , ובכך אנחנו נאטמים בפני ההוויה . וכך הדיבור במקום להיות חלון אל ההוויה הופך למחסום אליה, ואנו נותרים ללא נגיעה אישית וללא פגע. ללא מחלוקות וללא חקירות מיותרות. ה להג תופס את מקום הישות שהוא אמור לחשוף , ובמקום להעביר את הישות הוא מעביר את עצמו בלבד. תוצאה חשובה נוספת המלווה את התהליך הזה היא שהזולת , האחרים שעיצבו את השפה הזו הופכים לשליטים בעולמי . מה מייחד פטפוט בהשוואה לאקטים לשוניים אחרים ? התשובות לשאלות מסוג זה מצויות בתחום עדין של האזנה לשימושים לא מתוחמים היטב של השפה. אפשר להציב כמעט בכל משפט הכולל את הפועל ד.ב.ר משפט הכולל את הפועל ל.ה.ג. עם זאת יש שימושים ייחודיים לפטפוט. הפטפוט נתפס כמכוון פחות מ"דיבור " לתכנים שהוא נושא. משפט כמו "פטפטנו קצת " או "הם יושבים ומפטפטים" , יכולים לעמוד בפני עצמם מבלי שנרגיש צורך לדעת מה היו נושאי הפטפוט והרכילות. פטפוט ורכילות הם פעולות עצמאיות , עצם האקט של הפטפוט הוא פעולה שלמה . תכונה נוספת של פטפוט היא השיפוטיות המלווה את הביטוי הזה. הפטפוט נתפס כסוג נחות של דיבור ונחיתות זו נובעת בין השאר מהריקות המיוחסת לפטפוט . הריקות הזו יכולה להתפרש לכיוונים שונים. אפשר להתחיל במטפורה החבויה במילה "ריק" השימוש במטפורה הזו מרמז על משהו שצריך היה להיות מלא – כלי קיבול כל שהוא , המתגלה ככלי ריק , כמעטפת חסרת תוכן. מהו התוכן החסר כאן ? יש הוראה למילים המושמעות, יש כוונה מאחוריהן, משפט של פטפוט אינו כולל בהכרח טעויות עובדתיות, והמשפטים יכולים להיות בנויים כהלכה. במה אם כן באה לידי ביטוי הריקות של משפטים אלה? יתכן שמדובר בחוסר של תכלית , הפטפוט אינו מוביל לשום דבר הוא דיבור שאינו ממלא פונקציה גלויה כמו שהקשרים אחרים של שיח בין אישי ממלאים ,ומשום כך אין לנו מחויבות כלפיו , אנחנו לא צריכים לעמוד מאחורי כל מה שנאמר בפטפוט , יש לנו אפשרות להיות משוחררים מאחריות למה שאנו אומרים . מה טיבו של דיבור שהדובר אותו אינו מחויב לתוכנו? יש להניח שדיבור כזה לא יציית לקריטריונים העומדים בבסיס שיח אליו אנו מחויבים . השאלה מהם אותם קריטריונים היא שאלה התלויה בשיטה שאנו בוחרים . אני אשתמש במערכת הקריטריונים שניסח פול גרייס המהווה מצע נוח להנהרת האינטואיציות הרווחות של מושג הפטפוט .

העולם היום הולך לקראת שיתופי פעולה

אחד הרכיבים החשובים בעולם הלהג הם הפסוקים,רצף ,משפט שיש בו חיווי על העולם
שמסתובב באותו התוכן ועם אותו התחביר פחות או יותר ונישא בפי כל
קחו למשל את המשפט
"העולם היום הולך לקראת שיתופי פעולה"
שמעתם אותו הרבה מאוד פעמים,במקומות שונים מאנשים שונים בהקשרים שונים
ברור לגמרי שיש כאן משפט ויראלי מובהק,מסוג המשפטים שנוצרים איפה שהוא ומתפשטים מייד
משפטים ויראליים כאלה הם אבן יסוד במרקם של הלהג,אנחנו משמיעים אותם וכולם מהנהנים בהבנה כי כבר שמעו את זה קודם וגם כי התוכן מחניף להם.
אנחנו אנשי העולם,מתבוננים על הגלובוס הקטן והחמוד שלנו מלמעלה ביד אחת סיגר ובשניה כוסית משקה משובח ומפטירים בידענות תובנה על העולם,ולא סתם תובנה ,תובנה על המקום שאליו הוא הולך,הוא הולך לקראת שיתופי פעולה,ובנוסף לכל זה אנחנו גם מעודכנים כי הדבר הזה קורה "היום"זה מה שהולך עכשיו,בטח יש על זה מאמרים בכתבי עת בינלאומיים,אנשים בחליפות מקבלים הודעות בבלקבריס שלהם בעניין הזה.
סיבה נוספת לשימוש במשפט הוא ההתאמה שלו למגוון הקשרים-המשפט קל ליישום כי אנחנו לא מגדירים מי משתף פעולה עם מי,זה יכול להיות ענקיות תוכנה,זו עם זו,זה יכול להיות חנות מכולת עם חנות ירקות וזה יכול להיות משלם דמי חסות והגובה שלו.כולם משתפים פעולה כי העולם הולך לשם.
היצור הזה אינו בדיוק פתגם,כי פתגם הוא יצור מצוטט אנחנו פותחים מרכאות לפני שאנחנו אומרים אותו,גם כאשר אנחנו לא מביאים אותו בשם אומרו,פתגם לכן עומד לפעמים לא בכוח התוכן שלו אלא בגלל יופיו הלשוני התחכום שלו,פסוק הלהג הזה גם אינו בדיוק קלישאה כאן כבר ההבחנה דקה יותר ואני מתקשה לנסח אותה לעצמי למרות שאני חושב שהיא קיימת.
(עלה מתוך מגדיר הלהג החסר מאת ה.מוג)

פתאום

פתאום במהלך היום אתה מרים את הראש מהשולחן ומגלה שהמזבלה הרוחשת הזו , הכוורת ההומה הקליפ התזזיתי הזה , הכל נצפה מתוך גולגולת של איש אחד חיוור , מבין קירות גוף אחד לא גדול בחלל הזה , שאתה רק פרט בתמונה וזה כמובן כלל לא נתפס.
(קליפורד,אמנזיה,ע"מ 16)

איך לדכא עם כבוש ולהמשיך להרגיש בסדר

הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ<מעמד האצולה> לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה
. ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם: ואחרי כן צוה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אתם. והענין שלא רצה לצוות לשרי הטבחים<לגנרלים> אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור, אבל אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור, ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה. וכאשר הותרה רצועת <והאספסוף שיתף פעולה>המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם, כי על כן נאמר ולא יכלה עוד הצפינו (להלן ב ג): .... כי הכל התחכמות עליהם שלא יודע החמס. וזה טעם מאמר האומרים למשה רבינו אשר הבאשתם את ריחנו לתת חרב בידם (להלן ה כא), כי עתה יוסיפו בשנאתם אותנו, וימצאו טענה כי אנחנו מורדים במלכות ויהרגו אותנו בחרב לעיני הכל, לא יצטרכו עוד לעשות במרמה: (רמב"ן פרשת שמות)
<או במילים אחרות: התחכום מצוי בדיכוי שאינו מפורש,אי אפשר לבוא על העם הנכבש בצבא ופשוט להרוג אותו,אז עושים את זה בסתר,בעזרת הכלכלה,בעזרת מערכת הבריאות,בעזרת שיסוי האספסוף,ובעזרת מערכת המשפט ,וכמישהו מספר את הסיפור כהווייתו ומציף אותו על פני השטח הוא מצטייר כאשם כי הוא הופך את העניין למלחמה מפורשת>

היא הגיעה לגיל

היא הגיעה לגיל שיש לה מבט של מי שמביט על שמש מסנוורת גם בחושך, אחר כך יבוא המבט של מי שמתבונן ישר עליך אבל מסתכל על משהו אחר.
אחר כך לא יהיו יותר מבטים
(שוורץ,כפתורים,56)

כי הגיע הזמן לדאוג למהגרי העבודה

והמנקה הניגרי , חתיך כזה ושקט , עושה גם חלונות , אני משלמת לו חצי מליהודיה, נורא מה שהמדינה עושה להם , בושה וחרפה אני עושה מה שאפשר נתתי לו בגדים ישנים שאבא של בעלי הפסיק ללבוש מאז שהוא מת בשנות השישים. .
(שיחת טלפון)

גיבורים על רקע השקיעה

שני גברים מזדקנים,חצו מזמן את גיל ששים עומדים על במה אחת,האחד נראה כמו סוכן ביטוח בנופש מטעם העבודה,השני כמו הומלס שיצא כרגע מעגלת הסופרמרקט שלו שניהם מזמרים משהו בקול סדוק,מילים פשוטות ופורטים על כלי מיתר ובכל זאת יש פה קסם,והם גורמים לך להפריש את ההורמון שהפרישו פעם גיבורים במובן הכי תמים של הביטוי מין גיבורים פוקנריים גדולים מהחיים אבל בטוב טעם

האשה הכושית ואבא שלה יתרו

משה לקח אשה כושית ויש לה יהלומים בנעליים,והאחים מדברים עליה ויש לה יהלומים בנעליים משה שלח אותה ושכח אותה ושני הילדים ועכשיו יתרו הכושי השמן עם הבגדים הצבעוניים מחזיר אותה ואת שני הילדים לא הוא לא כועס,המפגש חגיגי והוא מתבונן ונותן עצות כמו אבא טוב אבל הם פה להשאר,הוא והאשה,והילדים ומקהלת הגברים השחורים עם הבגדים הכתומים

איטליה

אמר עולא :איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה ויש בה שס"ה שווקים כמנין ימות החמה וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל ומלך סועד בכל יום באחד מהן והדר בה אע"פ שאינו נולד בה נוטל פרס מבית המלך והנולד בה אע"פ שאינו דר בה נוטל פרס מבית המלך ושלשת אלפים בי בני יש בו וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות צדו אחד מחיצה של ברזל וצדו אחד חולסית ומצולה: (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו ע"ב)

להתפרץ דרך תעלות השופכין

"…ראתי פעם אמרה של יעקב פראנק : יש מצב שבו צריך להתפרץ אל העיר המבוצרת דרך תעלות-השופכין. וכשקראתי זאת נזכרתי גם במה שמספר המקרא. דהיינו. שראשית דרכם של המרגלים בבואם לארץ-הקודש היתה. משום-מה. אל בית הזונה. זאת אומרת. שלפעמים צריך להגיע אל הקדושה דרך החטא. כשאני שב להרהר בספור המעשה על אודות חוה ועדה. אני מוצא כי החטא לא התייחם לכך שהנערות היו כה צעירות. לא לעצם המגע הגופני. אף לא לצורות הפרועות שלבש מגע זה החטא. בכלל, איננו מתייחס לדברים שבין אדם לחברו, בענין זה אמר כבר דוד משורר התהילים בבוא אליר נתן הנביא להוכיחו על דבר בת-שבע: חטאתי ליהוה ! ולא אמר: חטאתי לאוריה! ובמקום אחר שוב הוא פונה לאלוהים בעניין זה ואומר בפירוש: לך לבדך חטאתי: מהו. בכלל. חטא? אני חושב כך; חטא הוא מחלה של הושמה. ואולם על ידי המחלה הזאת יכולה הנשמה לבוא לידי הרגשת עצמה , לידי כאב עצמה וכך לידי גילוי עצמה ,: מי יודע אולי המחלה (זאת אומרת החטא ) היא הדבר שמאפשר את הקיום בעולם הזה : יתכן שעצם הקיום אינו אלא חטא , ומצוקת הקיום כפרתו. החטא הוא הדבקות באמצעות התענוג פולחן הגוף. הנוחיות רדיפת הבצע והמותרות. כל מה שתכליתו הנואשת שקועה בתוך עצמו. אל הקיום החומרי. באופן כזה מאבד היחיד את הרגשת קיומו הבודד בתוך האינסופיות. והופך להיות אפסות אם כל יחיד ויחיד כך. על-אחת-כמה-וכמה המשורר. כי כמו שלהיות אדם פירושו להיות אדם בתוך האינסופיות. לפני האלוהים. כך המובן להיותו של המשורר הוא להיות משורר בתוך האינסופיות, לפני האלוהים." (החיים כמשל , פנחס שדה , 136 – 137 ) --------------- פנחס שדה וספר המתבגרים שלו, אומר דברים שהנדושות טשטשה את המיקוד המיוחד שלהם. הקיום החיים הם סוג של גלות. והחטא הוא דרך להרגיש שהנשמה שם חיה , לא קפואה עדיין לגמרי. לפעמים, לא תמיד נראה שזהו סוג של מניע עמוק לחטא . קרקגור קרא לזה אולי שיעמום. ואולי אם הוראת המילה לא השתנתה ברבות השנים זהו השיעמום שעליו מדברת מסכת אבות.

הערה על הפרסים

אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב
ומסורבלין [בשר] כדוב
ומגדלין שער כדוב
ואין להם מנוחה כדוב
(עבודה זרה דף ב ע"ב)

עוזי לראשות הממשלה

אחר כך הממשלה נפלה,והוא היה שם באזור הזמין אוטובוסים הדפיס פלאיירים,התראיין לרפי רשף,הצטלם,נאם אז כולם חשבו שהוא הפיל אותה,למרות שאלה היו הפוליטיקאים והעיתונאים והממשלה בעצמה. ואז הוא נסע לסיבוב הרצאות בארצות הברית וגייס קצת מימון מפלגות(זה בסדר שאני אקח בהשאלה את הרטיה של הדוד משה?)והתחיל להופיע בבתי ספר, ואחר כך הוא שוב רץ לכנסת על הכרטיס של הגנרל ראש התנועה העממית ,ישר הדרך ונקי הכפיים,היו איזה שלשה מנדטים שקנו את הסיפור הזה ,כי לא היה להם למי להצביע או כי תמיד הם מצביעים לסיפורים כאלה. ואחר כך התחילו המגיעים הקואליציוניים,והוא התחבר לחברים הטובים מהסיירת או מהמושב או מההמטכ"ל או מהגן ונהיה שר הבריאות או משהו כזה(נישאר בקואליציה כל עוד היא תפעל לפי קווי היסוד עליהם הסכמנו),וגם השיג סגן שר למספר שלוש האלמוני שנבחר איתו, מאז הוא נסע לכל מיני מקומות במושב האחורי,העביר ניירות מכאן לשם,הנהן לפקידים,פיטר פקידים אחרים. ואחר כך זה המשיך כך,הוא לחץ לתקציבים כאלה,וקיבל,ומחה,והתפטר וחזר,ומספר שתיים המומרמר התפלג והצטרף למפלגה אחרת,ואחר כך רגע לפני הבחירות הבאות הוא הצטרף לאחת המפלגות הגדולות (אין מקום בנוף הפוליטי של היום למפלגות קטנות הוא אמר,וסיעתנו תשמור על צביונה הייחודי) ובקדנציה הבאה היה שר תיירות או משהו כזה, ואחר כך הוא נשחק עוד קצת ולא נבחר בפריימריס,והאשה אומרת תרמת מספיק ,וחבר טוב מהסיירת או מהמושב מציע להכנס איתו לעסקים,אז הוא מודיע על פרישה(כפולת עמודים בשבעה ימים פרסום ראשון כולל וידוי על מציצת אצבע עד גיל חמישים),עושה עוד כמה דברים לא חשובים בעסקים מתראיין לתוכניות בוקר על המבצע הצבאי התורן,נחקר על איזו פרשיה לא ברורה וכותב ספר או שניים עם זכרונות לא חשובים על אנשים לא מעניינים בסוף אחרי הרבה שנים זה יסתכם ברחוב, מסוף רכבת ,בית ספר מקיף בעיירת פיתוח וניקוד חלקי לשאלה בבגרות בהיסטוריה(מנה ארבע סיבות לנפילות ממשלת אולמרט הראשונה).(מן העתונות)

הפיל והשאלה היהודית

בושם זול

הידיות האיטלקיות של הדלתות, המחזיקי נייר טואלט השבדים, הפירזול הטאיווני השקעים הגרמניים הכיסאות שקנינו בבידיא השכן שיש לו ריצוף אחר מהצד השני עולם העצמים הממלא את ראשם של האנשים שקונים את האוטו שלהם בשלושים אלף תשלומים שווים עד סוף ימיהם של הנכדים שלהם, ונשארים עד שתים עשרה במשרד כדי לשלם את המשכנתא וחושבים שהם קוראים פילוסופיה אם הם קוראים ספרים כמו כ"שניטשה בכה" ובוחרים ברק כי הוא הולך טוב עם הסוודר. ומאכילים חתולים ומצקצקים בלשונם על המתנחלים, ויש להם ידיד ערבי , שמוביל להם את הירקות מהסופר והם ניהלו שיחות על המצב,(תשים על השיש אחמד ) ונראה שהמצב שלהם ממש נורא (אני צריך לחלק בעוד חמישה בתים גיברת) , ואוהבים לטייל לפי ההמלצות בעיתון, וקנו נעליים , ומכנסיים בסוף עונה , ושווארמה שנוטפת על הסנטר, ומדברים עם האמא שלהם פעם בשבוע תוך כדי רכיבה על אפני כושר התגלחות ותשלום חשבונות.
האנשים האלה והעצמים שמקיפים אותם והמלל שהם שהם מייצרים ושמייצרים עבורם ,הם אבני הבניין של החברה שלנו.הם השדרה המרכזית של התרבות והכלכלה,והבטחון והמדיניות,והם לא חיים באמת,הם מתים המהלכים במתווה שמדמה חיים ,כל כך הרבה זמן עד שכבר נדמה שאלה הם חיים.אבל זה רק מאמץ לפזר בושם זול על הריח שפוקנר מריח בבפוסט הקודם. (שם,שם).

הריח ההוא

החיים הם אותו מירוץ מכשולים קדחתני אל האין בכל מקום ואין לך נקודת בזמן שאותו ריח [מוות]אינו עולה בה מן האדם
וילאם פוקנר, במכתב
תרגום צפירה פורת.

שערי צדק בשחור

אדום

שהרי יש לך חילוף חומרים של הרוח ,כזה של הקרבים שבו ההצטברויות האצורות של פרק זמן ארוך שורפות ומחוללות ויוצרות ומפרקות כמין בתולים של הבשר המורעב.כן בן רגע איבדתי את הסימנים המתפרצים של לא יכולה,לא מסכימה,לא אסכים לעולם,את כל אלה איבדתי במחי עז אחד של רגע אדום.
וילאם פוקנר,אבשלום אבשלום ע"מ 162 )
(תרגום אמציה פורת

שיר לפסח

אם אין לחם שיאכלו מצות

שמעתי השערה על מה שפותחין הדלת דוקא באמירת שפוך וכו' ,ואם מטעם ליל שימורים אין נפקא מינה מתי יפתחו הדלת,כי יתכן שנהגו כן יען שבימי הבינים(מיטעל אלטער) היו מעלילים עלינו איך שאנחנו בליל פסח סוגרין שער ודלת ומקללין תושבי הארץ,ע"כ נהגו לפתוח הדלת באמירת שפוך וכו' כאומר בואו והטו אזנכם ושמעו כי שפתותינו ברור ימללו,בקריאת הפסוקים האלה "על הגויים אשר לא ידעוך" ... וחס ולחלילה לא על העמים האלה אשר בתוכם אנחנו יושבים כוונתנו..."(מפי ידידי המדפיס ר' יצחק גאלדמאן נ"י)

עוד שני ציטוטי פוקנר

מוסריות
"...אותה תמימות שהיתה סבורה שרכיביה של המוסריות כמוהם כרכיביה של הפשטידה או של העוגה,וכיון שמדדת ואיזנת
וערבבת אותם ושמת אותם בתנור הריהם גמורים ומושלמים ולא תצא משם אלא פשטידה או עוגה...." (פוקנר ,אבשלוםאבשלום 260-261) ייעוד "....שיש בגורלו וביעודו של אדם (או באדם עצמו) משהו שבגללו היעוד הזה לובש צורה כצורתו שלו כדרך שבגדיו מתעצבים עליו,כמעיל הזה שכשהוא חדש אפשר שיהלום אלף איש,אבל כיוון שלבש אותו איש אחד פרק זמן שוב אינו הולם כל איש אחר ,ואתה מכיר אותו מכל מקום שאתה רואה אותו אפילו אינך רואה אלא שרוול או דש"
(שם ע"מ 244)

שוורצעס

הם חודרים אל חיי הלבנים כך בדליפות פתע חדות שחורות המבדדות עובדות לבנות לשנייה אחת בתוך אמת שאין עליה עוררין כמתחת למיקרוסקופ,ושארית הזמן קולות ותו לא,שצוחקים בשעה שאינך רואה כל סיבה לצחוק,דומעים כשאין סיבה לדמעות.
הקול והזעם,פוקנר )
תרגום רנה לטווין
(ע"מ 142

שאלות

הכל בסדר ? מטפלים בך יפה ? אתה לא אוהב אותי יותר? אתה פנוי ? אתה אחרון? מתי אתה משתחרר ? רוצה להרוויח 5000 דולר בחודש ? כמה זמן זה ככה? מאיפה אתה יודע? מה הסיכויים להסכם קרוב? מה אכלת ? מה קרה? למה הפסקת לעבוד ? מה היה הממוצע שלך ? מה הגובה שלך? אתה מעשן? אתה צמחוני? אתה עומד בלחצים? כואב לך כשאתה מקופף את האצבעות? איזה מחזור אתה? מכיר את חזי? האם עברת ניתוחים בעבר ? אתה סובל משלשולים ? למה אתה דוחף?