יום שבת, דצמבר 27, 2008

הר ונוס

בימי הביניים דובר רבות על אודות הר שאינו נמצא על המפה: הוא קרוי הר ונוס.שם מצוי משכן החושנות שם מצויים תענוגותיו הפראיים,שכן זו ממלכה ,זו מדינה,בממלכה זו אין מענה ללשון,ולא מקום להצטברויות המחשבות,ולא משכן להישגי ההרהורים;שם שומעים את הקול הבסיסי של התאווה,את משחק התשוקות,את הקול הפראי של השכרות.שם הכול אינו אלא סחרחורת של הנאות. (סרן קירקגור,או-או,תרגמה מרים איתן מאגנס 1998,ע" מ 98)

דגים מלוחים

מודעה כל מי שיש לו שו"ת בכתי" מהגאון זצ"ל ימחול לשלוח על האדרסתי: אברהם ענגעלשער,ווארשה גענשא 21 מעון 48 או להחנות דגים מלוחים גענשע 23 אברהם ענגעלשער מחיר ד' חלקי שאלות ותשובות צפנת פענח 5 זל. גם אני קונה ספרים ישנים וחדשים וגם יש להשיג אצלי כל מיני ספרים במחיר הזול (נדפס בסוף שות צפנת פענח לרוגאצ'ובער)

יום שישי, דצמבר 12, 2008

בת המלך

יום חמישי, נובמבר 27, 2008

האיש הצהוב

יום שלישי, נובמבר 25, 2008

סיפור בתוך סיפור

מדוע טורדת את דעתנו הסברה שמפה כלולה בתוך מפה ושאלף לילה ולילה כלולים בתוך הספר "אלף לילה ולילה"?מדוע טורדת את דעתנו הידיעה שדון קיחוטה הוא גם קוראו של הספר "דון קיחוטה" ושהמלט צופה בהצגת "המלט"?דומני שמחוורת לי הסיבה לכך: בהיפוכים משונים כאלה,שלפיהם גיבורי בדיה יכולים להיות קוראיה של בדיה כזאת או צופים בה,מובלע שאנחנו,הקוראים והצופים,יכולים להיות בדיות. בשנת 1833 העיר קארליייל שתולדות העולם הריהן ספר קודש אינסופי שכל בני –אנוש כותבים אותו וקוראים בו ומנסים להבינו,ואשר הם עצמם כתובים בו גם-כן.(חורחה לואיס בורחס,מבוכי הזמן ע"מ 38-39תרגום יורם ברונובסקי,כתר 1986)

שיר נבואי קוסמי עליז

למונטי פייטון ערוץ חדש ביו טיוב

יום חמישי, נובמבר 06, 2008

אימה

תנו רבנן: חמשה אימות הן:
אימת חלש על גבור
אימת מפגיע על ארי
אימת יתוש על הפיל
אימת סממית על העקרב
אימת סנונית על הנשר
אימת כילבית על לויתן

יום שבת, נובמבר 01, 2008

נח

הים נרגע, הסערה שככה, והמבול נגמר
כשהבטתי ביום,שררה דומייה.
האנושות כולה הפכה לעפר.
המרחב השטוף היה שטוח כמו גג
פתחתי חלון ואוויר יבש נפל ליד אפי
כרעתי, ישבתי ובכיתי.
ליד אפי זרמו דמעותיי.
(מתוך עלילות גלגמש,תרגום גרינשטיין)

יום שלישי, אוקטובר 28, 2008

הפליט מירושלים

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ.
בָּא-אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר
הֻכְּתָה הָעִיר.
וְיַד-יְהוָה הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב
לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט.
וַיִּפְתַּח אֶת-פִּי עַד-בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר.
וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד
(יחזקאל ל"ג 21-22)

הטרגדיה של המהפכה

כל מהפכה גדולה נפתחת בהתפרצות עממית בלתי רגילה של מרץ,קוצר רוח זעם ותקווה וכל מהפכה גדולה מסתיימת בעייפות,באפיסת כוחות ובהתבדות אשליות בעם המהפכני. המפלגה המיטיבה להביע את הלך הרוחות העממי בשלב הראשון מנצחת את יריביה,רוכשת את אמון ההמונים ועולה לשלטון...היא חשה בכל איבריה את אחדותה עם העם,את ההרמוניה העמוקה בין מטרותיה ובין רצונו ושאיפותיו של העם...יחסי אושר אלה בין מפלגת המהפכה ...ובין המון העם אינם מאריכים ימים.
הם מגיעים בקושי עד מלחמת האזרחים.רבים מתומכיו המסורים והנמרצים של המשטר החדש מקפחים את חייהם במלחמת האזרחים. אחרים עולים מדרגת חייהם הצנועים אל מעלות השלטון ולפרקים גם אל ההנאה מזכויות יתר .מפלגת המהפכה יוצאת מהמבחן כמנצחת,כשכולה חדורה רגשי גאווה ובטחון עצמי,אך גם עייפות פנימית ומתיחות עצבים.והעם עייף עוד יותר ממנה. הארץ שנהרסה במלחמת האזרחים ובהתערבות הצבאית מבחוץ,שקועה בדלות הגרועה אף מזו אשר גרמה להתקוממות העם...כובד ידם של השליטים החדשים,כובד יד הנובע בהכרח מהמציאות ומיצר הקיום גורר אחריו תגובה...זאת היא נקודת המפנה של המהפכה.המנהיגים אין בכוחם לקיים את ההבטחות מראשית המהפכה...כאן נעוצה הטרגדיה האמיתית של מפלגת המהפכה .אילו היה הלך רוחו של העם מוסיף להכתיב את פעולותיה ,הרי היא היתה חייבת להתחסל...אבל שום מפלגה מהפכנית אינה יכולה להסתלק אחרי נצחונה במלחמת אזרחים,שהרי לא נותרו לה יריבים של ממש...היא תוסיף לעשות את אשר תחשוב כמילוי חובתה בלי לשעות הרבה לקול העם,ולבסוף תשתיק את הקול ותחנקו.(סטאלין,מאת י.דוטשר ,הוצאת כתובים 1950 תרגום ד"ר ב לובוצקי וש.שניצר,ע"מ 158-159)

יום שני, אוקטובר 27, 2008

הי ג'ו?

בלי קשר לאקטואליה,ניק קייב,טוטס,וצ'רלי היידן בביצוע מיוחד להי ג'ו של הנדריקס

יום חמישי, אוקטובר 23, 2008

על הסובייקטיביות של טומאה וטהרה

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר--כיון שטבל--טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות--כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות--טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם"(משנה תורה לרמב"ם,הלכות מקוואות פרק י"א,הלכה י"ב)

יום רביעי, אוקטובר 22, 2008

עתידות בחינוך

בוקר,ערב,בוקר

בֶּן-אָדָם
הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ
אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה.
וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה,
וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.
הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים.
אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה .
פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ ,
וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ.
וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם.
וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל.
וָאֲדַבֵּר אֶל-הָעָם בַּבֹּקֶר
וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב,
וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. (יחזקאל כ"ד15-18)

הנני מת

התגלח ללא חפזון,והפנים שפגש במראה היו פניו מאז ומתמיד.
בחר בעניבה אדומה ובבגדיו הטובים ביותר, סעד בשעה מאוחרת.
השמים האפורים איימו בגשם והוא תיאר לעצמו תמיד יום זה כיום זוהר.
כאשר עזב לנצח את חדרו הרטוב,חש טעם מה של מרירות....
השעה לא הייתה שלוש עדיין,כאשר הגיע לפלסה מטריז.
תפילת טה-דאום נסתיימה כבר.
קבוצת בני טובים,אנשי צבא ואנשי כמורה,ירדו באיטיות במדרגות הכנסיה.
הצילינדרים,שחלקם נישאו בידי בעליהם, המדים ,בגדי הפאר המקושטים, כלי הנשק והגלימות, היה בהם כדי לעורר בראיה ראשונה אשליה של קהל רב.
למעשה לא עברו יותר משלושים איש.
בארנדרו,אשר לא פחד, התעוררה הרגשה של דרך ארץ. שאל, מי הוא הנשיא?
השיבו לו:
"זה ההולך לצדו של הארכיבישוף,עם המצנפת והמקל".
הוא שלף את האקדח וירה.
אידיארטה בורדה צעד צעדים אחדים, נפל על הארץ ואמר בקול ברור:
"הנני מת"
(חורחה לואיס בורחס,אולינו ארנדרו, בתוך "ספר החול",ע"מ 93-94 ,תרגום יוסף שריג,כתר,1982)

יום שלישי, אוקטובר 21, 2008

שלווה בעולם הזה

צריך לזכור לעולם שאינו אלא גר בעולם הזה ולא תושב. וזהו:"וישב יעקב ביקש להיות תושב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו וכו'" וזהו שאמרו במדרש"אין וישב אלא לשון צער". ובספרי ריש פרשת קרח לשון קלקלה. והכל מטעם אחד,דכחושב שהוא תושב,בא לידי קלקלה וגם גורם דבא לידי צער דמראין לו שאינו תושב.(ר' צדוק הכהן מלובלין,קומץ המנחה צ"ד)

יום ראשון, אוקטובר 19, 2008

כשהקירות מתחילים לדבר

יכול לעשות מחברו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב,ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם (שו"ע או"ח הלכות סוכה סי' תרל,סעי' י"ב ומעיר המ"ב שם: "אך על עכו"ם בוודאי לא יכול לסמוך בזה")
הסעיף הזה בשולחן ערוך מבוסס על סוגיה במסכת עירובין,שמתכתבת עם סוגיה במסכת סוכה המתייחסת גם לבהמה ואף לפיל כאופציה ריאלית. הניסוח בשולחן ערוך המסכם את הדיון יוצר את התחושה המוזרה והמזוקקת יותר,אבל השאלה מכוונת למעשה לתלמוד. מה הביא אותם לכל הרוחות להעלות אפשרויות כאלה? יהיו שיגידו שזו מציאות סבירה,יהיו שיאמרו שיש כאן דברים עמוקים,או בלשון עולם הישיבות:"צריך להבין". המתוחכמים יותר יגידו שיש כאן משפטנטת מושחזת המחפשת את המקרה הקיצון המגדיר את כל השאר. כל אלה הם תשובות אפולוגטיות.גם התשובה שזה ביטוי להומור של החכמים לא ממש משכנעת,כי זה לא מצחיק במיוחד. נדמה שהכיוון הוא התבוננות מוגזמת,אבל לא מהכיוון המשפטי וגם לא מהכיוון המצחיק אלא מהכיוון הספרותי. התלמוד מצייר מצבים קיצוניים ולא מציאותיים בדיוק כפי שקפקא או בורחס עושים את זה,ובדומה למה שקורה אצל שני הסופרים האלה,המקרה המוגזם הגרוטסקי שופך אור על נקודה עמוקה ויסודית בסוגיה הנדונה. אפשר להתבונן בסיטואציה שמוצגת בסעיף הזה: אדם עומד ומהווה דופן לסוכה של חברו בלי שהוא יודע שהוא דופן. מה מטריד בתיאור הזה? ראשית,יש כאן סיטואציה של ניצול.אנחנו משתמשים באדם כבחפץ.אבל יש כאן משהו קיצוני יותר מניצול "משעבד"-זו לא תמונה של אדם שאדם אחר מעביד אותו בפרך או רוכב עליו וכדומה. זו תמונה של אדם המשמש בתפקיד קיר. קיר הוא חלק מהתפאורה של החיים שלנו,מהרקע הדומם הבלתי מורגש של חיינו.הפיכת אדם להיות קיר כזה מפיחה חיים בתפאורה-הופכת אותה להיות דמות. וזו בדיוק חלק ממה שהחג הזה מנסה לעשות-לשאול שאלה על קירות הבית,לגרום לנו להבחין בהם,בעראיות שלהם,בחוסר המובנות מאליה שלהם. כפי שהראה ויטגנשטיין ב"על הודאות" זה בדיוק מה שעושה הספקן-מערער על הרקע של חיינו. ערעור כזה לא אפשרי באמת ,מי שמערער באמת על הרקע של חייו מאבד את שפיותו,מאבד את תחושת הודאות הבסיסית שמאפשרת לתפקד. הספקן מאפשר לנו לחוש את הטעם של המוזרות,את הסחרור הקל שמתרחש כשהאדמה זזה מתחת לרגלינו. זה גם הסיפור של קהלת וההשתלבות שלו בחג הספקני הזה.

יום שבת, אוקטובר 18, 2008

תכנון ארכיטקטוני שיתופי

על בסיס סקנד לייף,הפרוייקט שבסרטון כלל כ500 משתתפים,מתוכם כ40 ללא השכלה אדריכלית וזה מנגנון ההצבעה שלהם שבעזרתו מכריעים בעד או נגד רכיבים המוצעים לתוכנית עוד מידע כאן

יום שישי, אוקטובר 17, 2008

קאנון בעידן המידע?

המושג הנוצרי המילה היוונית קאנון קשורה לקנה מידה,סטנדרט,והשימוש במילה בהקשר של אוסף הכתבים המחייב נוצר אצל ראשוני הנצרות. תחת האזהרה שכל ההכללות בתחום הזה חוטאות לקהלים מסויימים אפשר לומר שמול הדגם הנוצרי של קאנון סגור פחות או יותר,ושל דוגמה ברורה. הקאנון הדינאמי בעולם היהודי אנחנו מוצאים מעין "קאנון דינאמי"יחס דו ערכי לרעיון של קאנון,מצד אחד יש ניסיון להגדיר מה בפנים ומה בחוץ,והסתייגות אצל התנאים מעיסוק בספרות שאינה בפנים- ספרות חיצונית,חכמה יוונית וכמובן ספרי מינות, ומצד שני סממנים ופרקטיקות ששומרות את הקאנון פתוח ודינמי,למעשה כל הדואליות שבין שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה שומרת על גבולות גמישים ומשתנים של הקאנון הזה. הספר הקולקטיבי הגלוי הספרותי המיוחד של הדואליות הזו הוא הספר הקולקטיבי – התופעה של חיבור רב משתתפים שיד העורך מורגשת בו פחות,מאשר בספרים "רגילים" ושנשמרים בו קולות הדוברים בשכבות השונות בלי שהם נפגעים. הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה הזו היא התלמוד הבבלי,אבל בספרות שלנו יש דוגמאות רבות נוספות כמו התלמוד הירושלמי,הספרות המדרשית,וגם הספרות המתפתחת בימי הביניים. אחד הדוגמאות הקיצוניות לספר קולקטיבי כזה,היא הספרות שנוצרה בית המדרש של רש"י וממשיכיו .רש"י כנראה לא "חתם" מעולם את ספרו והמשיך לתקן אותו כל העת,אבל התופעה המדהימה של בית המדרש של רש"י הייתה שלא רק הוא המשיך לתקן אלא גם תלמידיו,בחייו וגם אחרי שמת. חילופי המדיה השימוש במדיה השונות בהם עסקו בתורה במרוצת הדורות השפיע באופן מכריע על אופי הדינמיקה הזו ועל מידת החופש.צורת החשיבה המדרשית יכלה להיווצר בעולם בו רוב העיסוק בטקסט נעשה בעל פה ולכן היה מקום רב לאסוציאטיביות ולצליליות ולאו דווקא להקשר,ואילו הפרשנות השיטתית המתבוננת בהקשר נוצרה דווקא בימי הביניים כשברשות הלומדים היו עותקים כתובים של הטקסט המתפרש . באותו האופן התפשטות הדפוס שינתה באופן דרמתי את סוג היצירות הפרשניות לתלמוד ואת מידת ההומגניות שלהם. עידן המידע העידן שאנחנו מצויים בו,העידן האינטרנטי מזמן מהפכה חדשה על הרצף הזה,יש הטוענים שהיא המהפכה הגדולה מכולן. הטקסט האינטרנטי כפי שהעירו רבים מצוי בחצי הדרך בין הטקסט הכתוב ובין הטקסט שבעל פה. בהקשר של הדינאמיות האינטרנט או עידן המידע טומן בחובו הזדמנות עצומה וגם אתגר ,או בניסוח פסימי יותר סיכוי וסיכון. הזדמנויות בשורת ההזדמנויות אפשר לסמן את התופעה שהכלכלנים מכנים "הזנב הארוך". הרשת מאפשרת לנו להציג מידע זמין ונגיש בכמויות דימיוניות ומעמידה לרשותנו מנגנון שליפה יעיל . השילוב בין מנגנון השליפה,מנוע החיפוש ובין המידע העצום מאפשר להביא אל שולחן העבודה שלנו מגוון רחב הרבה יותר של תוכן,ולהרחיב מאוד את גבולות הקאנון. אחד הסימפטומים האמינים למהפכה הזו הם דפוסי הרכישה של ספרים ושל מוסיקה.יש עליה ברכישה של ספרי נישה,אזוטריים יחסית על חשבון להיטים כי לכל אחד מאיתנו יש אפשרות בשתי לחיצות כפתור להגיע למוסיקה אתנית ארמנית למשל, שהייתה כמעט ולא נגישה במנגנוני ההפצה הישנים. הזדמנות נוספת מצויה ביכולת של הגולשים להשתתף באופן שיוויוני ביצירת המידע ,כמו בבית המדרש של רש"י,רק שבמקום שבו היו עשרות בודדות של דמויות שיכלו להשתתף במפעל הקולקטיבי הזה נוצרה היום הזדמנות למה שמכונה "חכמת ההמונים" שבה אלפי ולפעמים עשרות אלפי אנשים משתתפים ביצירה הקולקטיבית שהביטוי המפואר ביותר שלה היא הויקיפדיה. אתגרים בשורת האתגרים או האיומים שהמהפכה הזו מבשרת אפשר לסמן את האשליה שבמגוון שהרשת מציעה.זה נכון שהרשת מציעה נגישות חסרת תקדים לתוכן מגוון ,אבל דפוסי השימוש שלנו לא מנסים להגיע לכל המגוון הזה רוב הגולשים לא מגיע לתוצאות מעבר לדף התוצאות הראשון בגוגל,ועל פי מחקר מהשנה שעברה של אוניברסיטת קורנל חצי מתשומת הלב של הגולשים מוקדשת לשתי התוצאות הראשונות. על פי מחקרים די ישנים מ2003 93% מהסטודנטים הבוגרים מעדיפים לחפש תוכן אקדמי ברשת,ולא בספריה,ורק 7% מחומר הזה ראוי לשימוש אקדמי.,כלומר הרשת מחליפה את הקאנון הישן לטובת קאנון חדש. מי יוצר את הקאנון הזה? התשובה המיידית לשאלה הזו היא האלגוריתם של גוגל ,שעל פי פרמטרים שונים מגדיר את הסדר של התוצאות,אבל בפועל בשנים האחרונות התפתחה התמחות לקלוע לרצונו של האלגוריתם הזה,וכך גופים שיכולים לשלם למומחים לדבר מביאים את התוכן שלהם למקומות הגבוהים בגוגל,זה לא אומר שכל מה שנמצא בדף התוצאות הראשון הוא כזה,אבל ברור שחלק ניכר מהתוצאות יהיה כזה. בעיה נוספת היא איכות החומרים הכללית,בגלל הכמות העצומה של המידע שברשת אנחנו נוטים לחשוב ששם מצוי כל הידע המתועד,אולם בפועל גם כיום אחוז עצום מהידע האנושי אצור עדיין בספרים שאינם ברשת,לפי הערכות למעלה מ90%. הידע הקיים ברשת מגוון מאוד וכולל מידע חובבני בצד מידע מקצועי בלי יכולת פשוטה להבחין בין השניים. הבעיה הזו חמורה יותר ברשת העברית מאשר ברשת האנגלית מול מאות מליוני קוראי אנגלית ברשת יש לכל היותר כ7 מליון קוראי עברית ,והנתון הזה משפיע גם על המשאבים שמושקעים בדיגיטציה של חומרים בעברית וגם על כך שהאפקט של חכמת ההמונים מצומצם יותר-ערך בויקי פדיה העברית ניזון מחבורה די מצומצמת של כותבים,לכל היותר עשרות,ערך בויקי האנגלית יכול להיות ניזון ממאות ואלפי אנשים ולהשתייף על ידי מספרים גדולים בסדרי גודל.

יום שני, אוקטובר 13, 2008

דיוויד לינץ' מדבר חמש דקות על רעיונות

המפרסם והצרכן

מיקרוסופט אמנם,ובכל זאת

אכפת לך להחזיק רגע את הסכך?

יכול לעשות מחברו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב,ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם (שו"ע או"ח הלכות סוכה סי' תרל,סעי' י"ב ומעיר המ"ב שם: "אך על עכו"ם בוודאי לא יכול לסמוך בזה")

יום שבת, אוקטובר 11, 2008

פריז טקסס

שירת האזינו

מה מבדיל בין שירה ובין פרוזה? בשירה הרבה יותר מטפורות,ולכן מגוון עשיר יותר תמונות שלמות שמיובאות פנימה לטקסט. התמונות האלה מובלטות הרבה יותר כי לשירה גם מקצב,והמקצב הוא הפסקות מודגשות וארוכות יותר בין המילים ולכן המילים מקבלות תשומת לב רבה יותר. לבסוף השירה בשונה מהפרוזה ארוזה היטב,במנגינה,במבנה,ארוזה כך שאפשר לקחת אותה ממקום למקום,ומזמן לזמן ולהקים אותה לחיים מחדש במקום והזמן החדשים. בעולם העתיק,היה בעיקר ערבוב בין הפרוזה לשירה,נוצרו אפוסים עצומים שספרו את ההסיטוריה,במזג שירי.הערבוב הזה הביא לכך שלא היה סתם טקסט,לא היה דיבור ישיר פרוזאי שאפשר להגיב אליו,לפרש אותו,להתווכח אותו. הבשורה של המקרא היא ההבחנה בין פרוזה לשירה,כששרים לא מדברים,כשמדברים לא שרים,ואז ברור לנו מה חשוב לנו לארוז בין השירות הקאנוניות,ומה להשאיר בפרוזה,בסיפור. העולם שלנו זנח את השירה. כמובן שיש עוד שירים ומשוררים,אבל המנגנון החברתי שהופך את השירה לקאנונית אבד. מן הסתם עם אבדן הבלעדיות הכמעט מלאה של השינון בעל פה לטובת דרכי תיעוד חדשות מהדפוס ועד האינטרנט. מה רצו לארוז לנו בשירת האזינו? את התובנה שיש קשר בין חיי רווחה לחטא,את ההכרה שיש קשר בין חוסר אוטנטיות לחטא ואת התפיסה שיש מימד מקביל עליון,אפלטוני שמתנהל לפני החיים שלנו מושפע מהם ומשפיע עליהם,והוא המימד הקובע. (הרעיון הזה מצוי בספרות הקבלית למשל בפירוש הרמבן לשירה,וקודם לכן במדרש איכה ל"צור ילדך תשי",אבל מצוי כנראה עוד קודם לכן בשירה עצמה ומתחדד כאשר קוראים אותה בנוסח השבעים וקומראן-"בני אל" ולא "בני ישראל" ו"שמים" ולא "גוים")

יום שישי, אוקטובר 10, 2008

רוברט וואיט

אחד ועוד אחד עם גילמור

יום רביעי, אוקטובר 08, 2008

אני?

העצב והתסכול הרבה פעמים מגיעים מתפיסת אני הדוקה מדי,האני משול לפרפר שמתעופף,וחוסר היציבות הזה גורם לנו לרצות לקבוע אותו בסיכה לתוך ארון זכוכית,אבל אז אנחנו נשארים עם משהו מת,דהוי והרבה אבקה מפוזרת מסביב. הוא חמקמק כי הוא לא קיים במלוא מובן המילה,(שום דבר לא קיים במלוא מובן המילה,גם לא שולחנות וכסאות,השולחן הישן שבבית ההורים קיים קיום מורכב,מגוון עבור אנשים ויצורים שונים,וממשיך וחדל בקצבים שונים אצל אנשים אחרים,ואין קיום אחד אפלטוני או פרטיקולרי לכשעצמו,אין את המטר של פריז,ואין גם את המטר שלי כאובייקט סגור שאפשר למצות אותו בתיאור אחד של אדם אחד) אבל האני תופח למימדים גדולים מדי בגלל החרדה שלנו שהוא לא קיים,החרדה שביטא דקרט היא החרדה הזו,שאני לא קיים,והאמת שאני קיים אבל קצת קיים,וקצת לא אני.התנהלות שנותנת הרבה מקום לאני גורמת לנו לרצות לשמח אותו,להאדיר אותו בעונג,בתפאורה,במגברי נוכחות כאלה ואחרים,שמשכנעים את הסביבה שהוא קיים ואנו מקווים שגם את עצמנו אבל זה לא קורה.(ס.רבון ,שמונים,115)

השנה לראשונה

השנה לראשונה יש שיוון בין תושבי הכפר ותושבי העיר בעולם יש שיוויון בין מספר הגולשים באינטרנט למספר הצופים בטלוויזיה באירופה
ויש יותר אמריקאים שכותבים מאמריקאים שקוראים

אלוהים

אלוהים נכנס מהחלון כמו שאול מופז למסיבת עיתונאים אחת,פעם.

ללכת על המים

"המנהג של ישראל תורה הוא,ומה שהולכים על המים ואומרים "תשליך במצולות ים כל חטאתנו" להיות כי מן מצולת ים ניכר ענין בריאת העולם,כי מצולת ים הוא התהום והוא המקום היותר עמוק בים...וכשאנו הולכים שם אנו רואים גבורותו של יוצר בראשית. לכן אנו הולכים על המים בראש השנה שהוא יום הדין,לשים כל אחד על נפשו ענין בריאת העולם וה' יתעלה מלך הארץ.ועל זה נאמר "תשליך במצולות הים חטאתינו"כי באמת המתבונן בענין מצולות ים כל ומכיר שהעולם מחודש על ידו,עומד על מציאות ה' יתעלה ומתחרט על ידי זה כל עוונותיו,וחטאיו נמחלים.ועל דרך זה נשלכים החטאים במצולת הים,והוא מבואר למשכיל." (רבי משה איסרליש,תורת העולה נ"ו מ"ח ע"ב ) (בעקבות מנהגי ישראל של שפרבר)

האור הגנוב

איך שהאור נופל ברכבת ,האור שנופל יש בו משהו מחמיא הפנים בצללים של הרכבת הנוסעת נראות יפות יותר יש חסד בקונטרסטיות,אבל גם העצב ברור יותר,עצב מילה קצת דרמטית עצבות אולי,מעמסה,משא החיים,בכל אופן לועסת מסטיק ובוהה.(קליפורד,אמנזיה,67)

יום ראשון, ספטמבר 21, 2008

אמריקה

האמריקאים רוצים לברוא את העולם הסגור והמושלם שלהם,עם המדשאה והרכב הנוצץ ,והילדים היפים,לדבר על מזג האוויר,לכסח את הדשא,ליחס משמעויות עצומות לזוטות ולזכור אותן כמו ילדים בפרטי פרטים. כשהם חווים משהו הם כל הזמן ממשבים את החוויה,כמה שטוב לנו עכשיו הם אומרים לעצמם,כדי שחלילה לא יתגנב הספק שלהפך,ואם הוא מתגנב,לא בעיה- כדור קטן בבית המרקחת הקרוב שיצטרף לאוסף הויטמינים הקטנים והצבעוניים שלוקחים בבוקר כדי לא להזדקן. בעולם המושלם הזה יש רעים,אבל הם רעים מוחלטים שגובשו בלוגיקת הברזל של המערבונים,יש את בן לאדן ויש את שומן הטראנס,הם שניהם רעים מאוד ואת שניהם נמגר,אחרי שנחזור מריצת הבוקר ולפני שנצא לחדר הכושר. ויש גם דת לאמריקאים שתמציתה מנוסחת בבהירות על שלטי וולמארט- "לחיות טוב,לשלם פחות"
כדי לשלם 5 סנט פחות על גלון דלק הם ישרפו עשרה גלונים,אבל זו טעות לומר שהם קמצנים,פשוט חשוב להם לשלם פחות. הכל צריך להיות כאן כמה שיותר קרוב כך שהעולם הקטן שלנו יהיה באמת מושלם. לכן בסניף של וולמארט אפשר למצוא הכל,אולי חוץ מדירות וסמים,ולכן האינטרנט האמריקאי הוא מסע סיזיפי להחדרת העולם לסלון הבית,ולכן רבות מסדרות הגבבה האמריקאיות מתרחשות בסלון בית,הנה מהסלון שלנו אנחנו רואים את מה שראוי לראות בחוץ-סלונים של אחרים.
------------------------------------------------------------------------------------------
"אבל אומות העולם מונין...נדמה להם שאין חסרים כלום עד שאומרים אעלה על במתי עב אדמה לעליון..זה כל חשק אומות העולם שיהיה להם כל מאווים ולא יצטרכו לדבר אפילו להש"י..." ר' צדוק הכהן מלובלין ,רסיסי לילה כ"ה.

שיווק ויראלי על פי מאט המרקיד

מאט מרקיד אלפי אנשים בכל רחבי העולם ויש מליוני אנשים שצופים בזה,הרבה יוטיוב וגוגל מפס בדרך להישג הזה. הוא לא ממש יודע לרקוד אבל לא זאת הנקודה,כנראה.

טיים לייף

אחד שמצלם את עצמו כבר 17 שנים פעמיים ביום עם סיבוב השעון(הקולקטיב שלח )

יום חמישי, ספטמבר 18, 2008

הטחנות של הרוח

קלוד בולינג ומישל לגראן

יום ראשון, ספטמבר 14, 2008

יוטיוב פילוסופיה והיסטוריה

פילוסופיה(קצת ארוך)

היסטוריה

יום ראשון, אוגוסט 10, 2008

חורבן(2)

מתחילה הוא חורבן הבית הפנימי. בית דירה ובו די רק חורבה שחרב מאין דרים. ואחר כך שריפת ההיכל החיצון. וחורבנו היינו שריפה ואחר כך גלות ישראל. וכן החוטא מתחילה בלב שחרב מיראת שמים, ואחר כך במוח (ששם אינו מדור קבוע. כי בית זו אשה שהיא הלב. והוא נשרף לגמרי שאיננו מקום מכיל אף לפרקים מחשבת שם שמים שאולי יבוא הרהור תשובה ללב) ואחר כך כל איברי המעשה גולים למקום הטומאה. ובתשובה להיפך כמו שמובא (זוהר ח"א קל"ד א) : מתחילה בונה ירושלים והדר נדחי ישראל יכנס .... (ר' צדוק הכהן מלובלים,צדקת הצדיק כ"ט)

יום שישי, אוגוסט 08, 2008

חורבן

יום חמישי, אוגוסט 07, 2008

שור של אדם הראשון

יום שלישי, אוגוסט 05, 2008

מעשה,ושוב מעשה

ומעשה באחד
שרכב על סוס בשבת בימי יונים,
והביאוהו לבית דין וסקלוהו.
(לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך)
שוב מעשה באדם אחד,
שהטיח את אשתו תחת התאנה,
והביאוהו לבית דין והלקוהו.
( לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך)
(סנהדרין מ"ו ע"ו)

יום ראשון, אוגוסט 03, 2008

על נול וויקי

דנה בוייד בפוסט מעורר מחשבה על הפער בין ויקי לנול,בין מפעל קולקטיבי לטקסט בו המחבר במרכז,נראה שהקסם של חכמת ההמון דורש את האנונימיות,גם בעבר בכל טקסט היתה אינטרטטקסטואליות,אל זה לא הפך כל חיבור להיות מפעל קולקטיבי,הקולקטיביות כפי שהיא באה למשל לידי ביטוי בתלמוד באה ביחד עם טשטוש של מרכזיות הכותב.

מות הכהן ושחרור הרוצח מעיר המקלט(מסעי)

1. התניית השחרור במות הכהן מצויה בבמדבר ל"ה אבל לא בדברים י"ט,כחלק מהמגמה של "אזרוח" עניינים פולחניים שמאפיינת את ספר דברים.אם מקלפים את הציפוי האזרחי הזה האמירה של ספר במדבר,המתחברת גם לתפיסה שהמזבח מגן על רוצחים,היא שרצח ומוות בכלל שייך קודם כל לעולם הפולחני(ומכאן הכינוי "אלוהים" לבית הדין ולדיינים).הכהן הוא המופקד על כפרה וריצוי ועל הרחקת המוות,לכן הוא לא נטמא למת,ואחראי על טקס הפרה האדומה,ונוכח בטקס העגלה הערופה,הרוצח מצד שני הוא זה שגורם למוות להתפשט בעולם. המוות,וטומאת המוות נתפס (כמו גם השממה) ככח טבע,כישות ויטאלית (??) שמתפשטת בעולם,וכנגדה מתפשטת הטהרה שבולמת אותו. 2. "אחד משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים, ואחד שעבר ממשיחותו - מחזירין את הרוצח; רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ..אמר ההוא סבא, מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו..." (מכות י"א ע"א) 3. "והצילו העדה את הרצח, מיכן אתה דן הרג נפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותו משם. מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה: [וישב שם עד מות הכהן הגדול] ר' מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם [אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם]. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ [ומסלק את השכינה] לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ." (ספרי,קס)

יום שישי, יולי 18, 2008

באב אל וואד

יום חמישי, יולי 17, 2008

נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ

"איננו מסוגלים לדמיין רייך שלישי שבו יהיו רק חנויות כלבו ובתי חרושת...רק גורדי שחקים ומלונות,ואנו מכריזים קבל עם ועדה כי על רייך שלישי זה להציע יצירות אמנות שגם בחלוף מאות שנים יוסיפו לעמוד...לנגד עיננו עומדים ערי העולם העתיק,האקרופוליס,הפרתנון,הקולוסיאום,אנו רואים את ערי ימי הביניים עם הקתדרלות עצומות הממדים שלהן...אנו יודעים שבני האדם זקוקים למרכז מעין זה,כי אם לא הם יתפוררו"

(קטע מנאום של היטלר מ1929 ,תרגום הקטע לעברית מתוך " אלברט שפאר" מאת יואכים פאסט ,תרגום עמית תמרי ואסף יריב,דביר 2008 ע"מ 90)

יום שלישי, יולי 15, 2008

כתיבה וזכרון

ויינברגר על וורנר על פיידרוס של אפלטון על המעבר מתרבות של בעל פה לכתיבה,ועל תרבות הרשת ומה כל זה עושה לזכרון שלנו

כתב עברי,כתב אשורי

ורבי היה אומר שמעולם לא נשתנה ובכתב זה ניתנה תורה לישראל גם בספרי הקדש ולמה נקרא שמו אשורית שמאושר בכתבו, ולקמן במכילתין קרי אשורי ללשון הקדש כדתנן (י"ז א') והלועז ששמע אשורית יצא, והא ודאי דכו"ע לשון הקדש אינו של בני אשור, דהא אמרינן בירושלמי (שם) אשור לשון אין להם כתב יש להם, כלומר כתב יש להם משלהם אבל אין להם לשון אלא משל אחרים, א"נ ה"ק דכתב שלנו יש להם אבל לא לשון שלנו, ועל שם שהורגלו לכתוב לשון הקדש בכתב אשורית זה נקרא בלשון אשורית, וזה נ"ל נכון וברור, ולפי זה אין במה ששינה עזרא את הכתב לכתוב ספרי תורה בכתב הקדש שום חדוש על התורה שהרי הכתב הזה כבר היה ידוע וניתן לנו בלוחות הברית.

(ריטב"א מגילה ב ע"ב)

על הספקות

והטעם בזה למה החמירו על הספק יותר מן הודאי אומר מורי הרב שהוא מפני שעל הודאי משים האדם החטא אל לבו ודואג ומתחרט עליו וחוזר בתשובה שלימה אבל על הספק עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי אולי היתה מותרת ולא ישית אל לבו לשוב ולזה החמירו בו יותר(רבינו יונה, על הריף ברכות ב ע"א)

יום רביעי, יולי 02, 2008

יום שישי, מאי 09, 2008

יום שני, אפריל 21, 2008

ללא מילים

יום שישי, מרץ 07, 2008

היסטוריה אמריקאית

לודוויג

יום חמישי, פברואר 28, 2008

יידיש קייט2

יידיש קייט1

יום רביעי, ינואר 02, 2008

חזיר

שלום שלום