יום ראשון, אוגוסט 03, 2008

מות הכהן ושחרור הרוצח מעיר המקלט(מסעי)

1. התניית השחרור במות הכהן מצויה בבמדבר ל"ה אבל לא בדברים י"ט,כחלק מהמגמה של "אזרוח" עניינים פולחניים שמאפיינת את ספר דברים.אם מקלפים את הציפוי האזרחי הזה האמירה של ספר במדבר,המתחברת גם לתפיסה שהמזבח מגן על רוצחים,היא שרצח ומוות בכלל שייך קודם כל לעולם הפולחני(ומכאן הכינוי "אלוהים" לבית הדין ולדיינים).הכהן הוא המופקד על כפרה וריצוי ועל הרחקת המוות,לכן הוא לא נטמא למת,ואחראי על טקס הפרה האדומה,ונוכח בטקס העגלה הערופה,הרוצח מצד שני הוא זה שגורם למוות להתפשט בעולם. המוות,וטומאת המוות נתפס (כמו גם השממה) ככח טבע,כישות ויטאלית (??) שמתפשטת בעולם,וכנגדה מתפשטת הטהרה שבולמת אותו. 2. "אחד משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים, ואחד שעבר ממשיחותו - מחזירין את הרוצח; רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ..אמר ההוא סבא, מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו..." (מכות י"א ע"א) 3. "והצילו העדה את הרצח, מיכן אתה דן הרג נפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותו משם. מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה: [וישב שם עד מות הכהן הגדול] ר' מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם [אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם]. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ [ומסלק את השכינה] לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ." (ספרי,קס)

אין תגובות: