יום שבת, אוקטובר 11, 2008

שירת האזינו

מה מבדיל בין שירה ובין פרוזה? בשירה הרבה יותר מטפורות,ולכן מגוון עשיר יותר תמונות שלמות שמיובאות פנימה לטקסט. התמונות האלה מובלטות הרבה יותר כי לשירה גם מקצב,והמקצב הוא הפסקות מודגשות וארוכות יותר בין המילים ולכן המילים מקבלות תשומת לב רבה יותר. לבסוף השירה בשונה מהפרוזה ארוזה היטב,במנגינה,במבנה,ארוזה כך שאפשר לקחת אותה ממקום למקום,ומזמן לזמן ולהקים אותה לחיים מחדש במקום והזמן החדשים. בעולם העתיק,היה בעיקר ערבוב בין הפרוזה לשירה,נוצרו אפוסים עצומים שספרו את ההסיטוריה,במזג שירי.הערבוב הזה הביא לכך שלא היה סתם טקסט,לא היה דיבור ישיר פרוזאי שאפשר להגיב אליו,לפרש אותו,להתווכח אותו. הבשורה של המקרא היא ההבחנה בין פרוזה לשירה,כששרים לא מדברים,כשמדברים לא שרים,ואז ברור לנו מה חשוב לנו לארוז בין השירות הקאנוניות,ומה להשאיר בפרוזה,בסיפור. העולם שלנו זנח את השירה. כמובן שיש עוד שירים ומשוררים,אבל המנגנון החברתי שהופך את השירה לקאנונית אבד. מן הסתם עם אבדן הבלעדיות הכמעט מלאה של השינון בעל פה לטובת דרכי תיעוד חדשות מהדפוס ועד האינטרנט. מה רצו לארוז לנו בשירת האזינו? את התובנה שיש קשר בין חיי רווחה לחטא,את ההכרה שיש קשר בין חוסר אוטנטיות לחטא ואת התפיסה שיש מימד מקביל עליון,אפלטוני שמתנהל לפני החיים שלנו מושפע מהם ומשפיע עליהם,והוא המימד הקובע. (הרעיון הזה מצוי בספרות הקבלית למשל בפירוש הרמבן לשירה,וקודם לכן במדרש איכה ל"צור ילדך תשי",אבל מצוי כנראה עוד קודם לכן בשירה עצמה ומתחדד כאשר קוראים אותה בנוסח השבעים וקומראן-"בני אל" ולא "בני ישראל" ו"שמים" ולא "גוים")

אין תגובות: