יום שלישי, אוקטובר 28, 2008

הטרגדיה של המהפכה

כל מהפכה גדולה נפתחת בהתפרצות עממית בלתי רגילה של מרץ,קוצר רוח זעם ותקווה וכל מהפכה גדולה מסתיימת בעייפות,באפיסת כוחות ובהתבדות אשליות בעם המהפכני. המפלגה המיטיבה להביע את הלך הרוחות העממי בשלב הראשון מנצחת את יריביה,רוכשת את אמון ההמונים ועולה לשלטון...היא חשה בכל איבריה את אחדותה עם העם,את ההרמוניה העמוקה בין מטרותיה ובין רצונו ושאיפותיו של העם...יחסי אושר אלה בין מפלגת המהפכה ...ובין המון העם אינם מאריכים ימים.
הם מגיעים בקושי עד מלחמת האזרחים.רבים מתומכיו המסורים והנמרצים של המשטר החדש מקפחים את חייהם במלחמת האזרחים. אחרים עולים מדרגת חייהם הצנועים אל מעלות השלטון ולפרקים גם אל ההנאה מזכויות יתר .מפלגת המהפכה יוצאת מהמבחן כמנצחת,כשכולה חדורה רגשי גאווה ובטחון עצמי,אך גם עייפות פנימית ומתיחות עצבים.והעם עייף עוד יותר ממנה. הארץ שנהרסה במלחמת האזרחים ובהתערבות הצבאית מבחוץ,שקועה בדלות הגרועה אף מזו אשר גרמה להתקוממות העם...כובד ידם של השליטים החדשים,כובד יד הנובע בהכרח מהמציאות ומיצר הקיום גורר אחריו תגובה...זאת היא נקודת המפנה של המהפכה.המנהיגים אין בכוחם לקיים את ההבטחות מראשית המהפכה...כאן נעוצה הטרגדיה האמיתית של מפלגת המהפכה .אילו היה הלך רוחו של העם מוסיף להכתיב את פעולותיה ,הרי היא היתה חייבת להתחסל...אבל שום מפלגה מהפכנית אינה יכולה להסתלק אחרי נצחונה במלחמת אזרחים,שהרי לא נותרו לה יריבים של ממש...היא תוסיף לעשות את אשר תחשוב כמילוי חובתה בלי לשעות הרבה לקול העם,ולבסוף תשתיק את הקול ותחנקו.(סטאלין,מאת י.דוטשר ,הוצאת כתובים 1950 תרגום ד"ר ב לובוצקי וש.שניצר,ע"מ 158-159)

אין תגובות: