יום שבת, נובמבר 01, 2008

נח

הים נרגע, הסערה שככה, והמבול נגמר
כשהבטתי ביום,שררה דומייה.
האנושות כולה הפכה לעפר.
המרחב השטוף היה שטוח כמו גג
פתחתי חלון ואוויר יבש נפל ליד אפי
כרעתי, ישבתי ובכיתי.
ליד אפי זרמו דמעותיי.
(מתוך עלילות גלגמש,תרגום גרינשטיין)

אין תגובות: