יום ראשון, אוגוסט 10, 2008

חורבן(2)

מתחילה הוא חורבן הבית הפנימי. בית דירה ובו די רק חורבה שחרב מאין דרים. ואחר כך שריפת ההיכל החיצון. וחורבנו היינו שריפה ואחר כך גלות ישראל. וכן החוטא מתחילה בלב שחרב מיראת שמים, ואחר כך במוח (ששם אינו מדור קבוע. כי בית זו אשה שהיא הלב. והוא נשרף לגמרי שאיננו מקום מכיל אף לפרקים מחשבת שם שמים שאולי יבוא הרהור תשובה ללב) ואחר כך כל איברי המעשה גולים למקום הטומאה. ובתשובה להיפך כמו שמובא (זוהר ח"א קל"ד א) : מתחילה בונה ירושלים והדר נדחי ישראל יכנס .... (ר' צדוק הכהן מלובלים,צדקת הצדיק כ"ט)

יום שישי, אוגוסט 08, 2008

חורבן

יום חמישי, אוגוסט 07, 2008

שור של אדם הראשון

יום שלישי, אוגוסט 05, 2008

מעשה,ושוב מעשה

ומעשה באחד
שרכב על סוס בשבת בימי יונים,
והביאוהו לבית דין וסקלוהו.
(לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך)
שוב מעשה באדם אחד,
שהטיח את אשתו תחת התאנה,
והביאוהו לבית דין והלקוהו.
( לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך)
(סנהדרין מ"ו ע"ו)

יום ראשון, אוגוסט 03, 2008

על נול וויקי

דנה בוייד בפוסט מעורר מחשבה על הפער בין ויקי לנול,בין מפעל קולקטיבי לטקסט בו המחבר במרכז,נראה שהקסם של חכמת ההמון דורש את האנונימיות,גם בעבר בכל טקסט היתה אינטרטטקסטואליות,אל זה לא הפך כל חיבור להיות מפעל קולקטיבי,הקולקטיביות כפי שהיא באה למשל לידי ביטוי בתלמוד באה ביחד עם טשטוש של מרכזיות הכותב.

מות הכהן ושחרור הרוצח מעיר המקלט(מסעי)

1. התניית השחרור במות הכהן מצויה בבמדבר ל"ה אבל לא בדברים י"ט,כחלק מהמגמה של "אזרוח" עניינים פולחניים שמאפיינת את ספר דברים.אם מקלפים את הציפוי האזרחי הזה האמירה של ספר במדבר,המתחברת גם לתפיסה שהמזבח מגן על רוצחים,היא שרצח ומוות בכלל שייך קודם כל לעולם הפולחני(ומכאן הכינוי "אלוהים" לבית הדין ולדיינים).הכהן הוא המופקד על כפרה וריצוי ועל הרחקת המוות,לכן הוא לא נטמא למת,ואחראי על טקס הפרה האדומה,ונוכח בטקס העגלה הערופה,הרוצח מצד שני הוא זה שגורם למוות להתפשט בעולם. המוות,וטומאת המוות נתפס (כמו גם השממה) ככח טבע,כישות ויטאלית (??) שמתפשטת בעולם,וכנגדה מתפשטת הטהרה שבולמת אותו. 2. "אחד משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים, ואחד שעבר ממשיחותו - מחזירין את הרוצח; רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. ..אמר ההוא סבא, מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו..." (מכות י"א ע"א) 3. "והצילו העדה את הרצח, מיכן אתה דן הרג נפש בין בשוגג בין במזיד הכל מקדימים לערי מקלט בית דין שולחים ומביאים אותו משם. מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה: [וישב שם עד מות הכהן הגדול] ר' מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם [אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם]. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ [ומסלק את השכינה] לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ." (ספרי,קס)