יום שלישי, אוקטובר 28, 2008

הפליט מירושלים

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ.
בָּא-אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר
הֻכְּתָה הָעִיר.
וְיַד-יְהוָה הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב
לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט.
וַיִּפְתַּח אֶת-פִּי עַד-בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר.
וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד
(יחזקאל ל"ג 21-22)

הטרגדיה של המהפכה

כל מהפכה גדולה נפתחת בהתפרצות עממית בלתי רגילה של מרץ,קוצר רוח זעם ותקווה וכל מהפכה גדולה מסתיימת בעייפות,באפיסת כוחות ובהתבדות אשליות בעם המהפכני. המפלגה המיטיבה להביע את הלך הרוחות העממי בשלב הראשון מנצחת את יריביה,רוכשת את אמון ההמונים ועולה לשלטון...היא חשה בכל איבריה את אחדותה עם העם,את ההרמוניה העמוקה בין מטרותיה ובין רצונו ושאיפותיו של העם...יחסי אושר אלה בין מפלגת המהפכה ...ובין המון העם אינם מאריכים ימים.
הם מגיעים בקושי עד מלחמת האזרחים.רבים מתומכיו המסורים והנמרצים של המשטר החדש מקפחים את חייהם במלחמת האזרחים. אחרים עולים מדרגת חייהם הצנועים אל מעלות השלטון ולפרקים גם אל ההנאה מזכויות יתר .מפלגת המהפכה יוצאת מהמבחן כמנצחת,כשכולה חדורה רגשי גאווה ובטחון עצמי,אך גם עייפות פנימית ומתיחות עצבים.והעם עייף עוד יותר ממנה. הארץ שנהרסה במלחמת האזרחים ובהתערבות הצבאית מבחוץ,שקועה בדלות הגרועה אף מזו אשר גרמה להתקוממות העם...כובד ידם של השליטים החדשים,כובד יד הנובע בהכרח מהמציאות ומיצר הקיום גורר אחריו תגובה...זאת היא נקודת המפנה של המהפכה.המנהיגים אין בכוחם לקיים את ההבטחות מראשית המהפכה...כאן נעוצה הטרגדיה האמיתית של מפלגת המהפכה .אילו היה הלך רוחו של העם מוסיף להכתיב את פעולותיה ,הרי היא היתה חייבת להתחסל...אבל שום מפלגה מהפכנית אינה יכולה להסתלק אחרי נצחונה במלחמת אזרחים,שהרי לא נותרו לה יריבים של ממש...היא תוסיף לעשות את אשר תחשוב כמילוי חובתה בלי לשעות הרבה לקול העם,ולבסוף תשתיק את הקול ותחנקו.(סטאלין,מאת י.דוטשר ,הוצאת כתובים 1950 תרגום ד"ר ב לובוצקי וש.שניצר,ע"מ 158-159)

יום שני, אוקטובר 27, 2008

הי ג'ו?

בלי קשר לאקטואליה,ניק קייב,טוטס,וצ'רלי היידן בביצוע מיוחד להי ג'ו של הנדריקס

יום חמישי, אוקטובר 23, 2008

על הסובייקטיביות של טומאה וטהרה

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר--כיון שטבל--טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות--כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות--טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם"(משנה תורה לרמב"ם,הלכות מקוואות פרק י"א,הלכה י"ב)

יום רביעי, אוקטובר 22, 2008

עתידות בחינוך

בוקר,ערב,בוקר

בֶּן-אָדָם
הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ
אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה.
וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה,
וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.
הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים.
אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה .
פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ ,
וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ.
וְלֹא תַעְטֶה עַל-שָׂפָם.
וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל.
וָאֲדַבֵּר אֶל-הָעָם בַּבֹּקֶר
וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב,
וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. (יחזקאל כ"ד15-18)

הנני מת

התגלח ללא חפזון,והפנים שפגש במראה היו פניו מאז ומתמיד.
בחר בעניבה אדומה ובבגדיו הטובים ביותר, סעד בשעה מאוחרת.
השמים האפורים איימו בגשם והוא תיאר לעצמו תמיד יום זה כיום זוהר.
כאשר עזב לנצח את חדרו הרטוב,חש טעם מה של מרירות....
השעה לא הייתה שלוש עדיין,כאשר הגיע לפלסה מטריז.
תפילת טה-דאום נסתיימה כבר.
קבוצת בני טובים,אנשי צבא ואנשי כמורה,ירדו באיטיות במדרגות הכנסיה.
הצילינדרים,שחלקם נישאו בידי בעליהם, המדים ,בגדי הפאר המקושטים, כלי הנשק והגלימות, היה בהם כדי לעורר בראיה ראשונה אשליה של קהל רב.
למעשה לא עברו יותר משלושים איש.
בארנדרו,אשר לא פחד, התעוררה הרגשה של דרך ארץ. שאל, מי הוא הנשיא?
השיבו לו:
"זה ההולך לצדו של הארכיבישוף,עם המצנפת והמקל".
הוא שלף את האקדח וירה.
אידיארטה בורדה צעד צעדים אחדים, נפל על הארץ ואמר בקול ברור:
"הנני מת"
(חורחה לואיס בורחס,אולינו ארנדרו, בתוך "ספר החול",ע"מ 93-94 ,תרגום יוסף שריג,כתר,1982)

יום שלישי, אוקטובר 21, 2008

שלווה בעולם הזה

צריך לזכור לעולם שאינו אלא גר בעולם הזה ולא תושב. וזהו:"וישב יעקב ביקש להיות תושב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו וכו'" וזהו שאמרו במדרש"אין וישב אלא לשון צער". ובספרי ריש פרשת קרח לשון קלקלה. והכל מטעם אחד,דכחושב שהוא תושב,בא לידי קלקלה וגם גורם דבא לידי צער דמראין לו שאינו תושב.(ר' צדוק הכהן מלובלין,קומץ המנחה צ"ד)

יום ראשון, אוקטובר 19, 2008

כשהקירות מתחילים לדבר

יכול לעשות מחברו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב,ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם (שו"ע או"ח הלכות סוכה סי' תרל,סעי' י"ב ומעיר המ"ב שם: "אך על עכו"ם בוודאי לא יכול לסמוך בזה")
הסעיף הזה בשולחן ערוך מבוסס על סוגיה במסכת עירובין,שמתכתבת עם סוגיה במסכת סוכה המתייחסת גם לבהמה ואף לפיל כאופציה ריאלית. הניסוח בשולחן ערוך המסכם את הדיון יוצר את התחושה המוזרה והמזוקקת יותר,אבל השאלה מכוונת למעשה לתלמוד. מה הביא אותם לכל הרוחות להעלות אפשרויות כאלה? יהיו שיגידו שזו מציאות סבירה,יהיו שיאמרו שיש כאן דברים עמוקים,או בלשון עולם הישיבות:"צריך להבין". המתוחכמים יותר יגידו שיש כאן משפטנטת מושחזת המחפשת את המקרה הקיצון המגדיר את כל השאר. כל אלה הם תשובות אפולוגטיות.גם התשובה שזה ביטוי להומור של החכמים לא ממש משכנעת,כי זה לא מצחיק במיוחד. נדמה שהכיוון הוא התבוננות מוגזמת,אבל לא מהכיוון המשפטי וגם לא מהכיוון המצחיק אלא מהכיוון הספרותי. התלמוד מצייר מצבים קיצוניים ולא מציאותיים בדיוק כפי שקפקא או בורחס עושים את זה,ובדומה למה שקורה אצל שני הסופרים האלה,המקרה המוגזם הגרוטסקי שופך אור על נקודה עמוקה ויסודית בסוגיה הנדונה. אפשר להתבונן בסיטואציה שמוצגת בסעיף הזה: אדם עומד ומהווה דופן לסוכה של חברו בלי שהוא יודע שהוא דופן. מה מטריד בתיאור הזה? ראשית,יש כאן סיטואציה של ניצול.אנחנו משתמשים באדם כבחפץ.אבל יש כאן משהו קיצוני יותר מניצול "משעבד"-זו לא תמונה של אדם שאדם אחר מעביד אותו בפרך או רוכב עליו וכדומה. זו תמונה של אדם המשמש בתפקיד קיר. קיר הוא חלק מהתפאורה של החיים שלנו,מהרקע הדומם הבלתי מורגש של חיינו.הפיכת אדם להיות קיר כזה מפיחה חיים בתפאורה-הופכת אותה להיות דמות. וזו בדיוק חלק ממה שהחג הזה מנסה לעשות-לשאול שאלה על קירות הבית,לגרום לנו להבחין בהם,בעראיות שלהם,בחוסר המובנות מאליה שלהם. כפי שהראה ויטגנשטיין ב"על הודאות" זה בדיוק מה שעושה הספקן-מערער על הרקע של חיינו. ערעור כזה לא אפשרי באמת ,מי שמערער באמת על הרקע של חייו מאבד את שפיותו,מאבד את תחושת הודאות הבסיסית שמאפשרת לתפקד. הספקן מאפשר לנו לחוש את הטעם של המוזרות,את הסחרור הקל שמתרחש כשהאדמה זזה מתחת לרגלינו. זה גם הסיפור של קהלת וההשתלבות שלו בחג הספקני הזה.

יום שבת, אוקטובר 18, 2008

תכנון ארכיטקטוני שיתופי

על בסיס סקנד לייף,הפרוייקט שבסרטון כלל כ500 משתתפים,מתוכם כ40 ללא השכלה אדריכלית וזה מנגנון ההצבעה שלהם שבעזרתו מכריעים בעד או נגד רכיבים המוצעים לתוכנית עוד מידע כאן

יום שישי, אוקטובר 17, 2008

קאנון בעידן המידע?

המושג הנוצרי המילה היוונית קאנון קשורה לקנה מידה,סטנדרט,והשימוש במילה בהקשר של אוסף הכתבים המחייב נוצר אצל ראשוני הנצרות. תחת האזהרה שכל ההכללות בתחום הזה חוטאות לקהלים מסויימים אפשר לומר שמול הדגם הנוצרי של קאנון סגור פחות או יותר,ושל דוגמה ברורה. הקאנון הדינאמי בעולם היהודי אנחנו מוצאים מעין "קאנון דינאמי"יחס דו ערכי לרעיון של קאנון,מצד אחד יש ניסיון להגדיר מה בפנים ומה בחוץ,והסתייגות אצל התנאים מעיסוק בספרות שאינה בפנים- ספרות חיצונית,חכמה יוונית וכמובן ספרי מינות, ומצד שני סממנים ופרקטיקות ששומרות את הקאנון פתוח ודינמי,למעשה כל הדואליות שבין שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פה שומרת על גבולות גמישים ומשתנים של הקאנון הזה. הספר הקולקטיבי הגלוי הספרותי המיוחד של הדואליות הזו הוא הספר הקולקטיבי – התופעה של חיבור רב משתתפים שיד העורך מורגשת בו פחות,מאשר בספרים "רגילים" ושנשמרים בו קולות הדוברים בשכבות השונות בלי שהם נפגעים. הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה הזו היא התלמוד הבבלי,אבל בספרות שלנו יש דוגמאות רבות נוספות כמו התלמוד הירושלמי,הספרות המדרשית,וגם הספרות המתפתחת בימי הביניים. אחד הדוגמאות הקיצוניות לספר קולקטיבי כזה,היא הספרות שנוצרה בית המדרש של רש"י וממשיכיו .רש"י כנראה לא "חתם" מעולם את ספרו והמשיך לתקן אותו כל העת,אבל התופעה המדהימה של בית המדרש של רש"י הייתה שלא רק הוא המשיך לתקן אלא גם תלמידיו,בחייו וגם אחרי שמת. חילופי המדיה השימוש במדיה השונות בהם עסקו בתורה במרוצת הדורות השפיע באופן מכריע על אופי הדינמיקה הזו ועל מידת החופש.צורת החשיבה המדרשית יכלה להיווצר בעולם בו רוב העיסוק בטקסט נעשה בעל פה ולכן היה מקום רב לאסוציאטיביות ולצליליות ולאו דווקא להקשר,ואילו הפרשנות השיטתית המתבוננת בהקשר נוצרה דווקא בימי הביניים כשברשות הלומדים היו עותקים כתובים של הטקסט המתפרש . באותו האופן התפשטות הדפוס שינתה באופן דרמתי את סוג היצירות הפרשניות לתלמוד ואת מידת ההומגניות שלהם. עידן המידע העידן שאנחנו מצויים בו,העידן האינטרנטי מזמן מהפכה חדשה על הרצף הזה,יש הטוענים שהיא המהפכה הגדולה מכולן. הטקסט האינטרנטי כפי שהעירו רבים מצוי בחצי הדרך בין הטקסט הכתוב ובין הטקסט שבעל פה. בהקשר של הדינאמיות האינטרנט או עידן המידע טומן בחובו הזדמנות עצומה וגם אתגר ,או בניסוח פסימי יותר סיכוי וסיכון. הזדמנויות בשורת ההזדמנויות אפשר לסמן את התופעה שהכלכלנים מכנים "הזנב הארוך". הרשת מאפשרת לנו להציג מידע זמין ונגיש בכמויות דימיוניות ומעמידה לרשותנו מנגנון שליפה יעיל . השילוב בין מנגנון השליפה,מנוע החיפוש ובין המידע העצום מאפשר להביא אל שולחן העבודה שלנו מגוון רחב הרבה יותר של תוכן,ולהרחיב מאוד את גבולות הקאנון. אחד הסימפטומים האמינים למהפכה הזו הם דפוסי הרכישה של ספרים ושל מוסיקה.יש עליה ברכישה של ספרי נישה,אזוטריים יחסית על חשבון להיטים כי לכל אחד מאיתנו יש אפשרות בשתי לחיצות כפתור להגיע למוסיקה אתנית ארמנית למשל, שהייתה כמעט ולא נגישה במנגנוני ההפצה הישנים. הזדמנות נוספת מצויה ביכולת של הגולשים להשתתף באופן שיוויוני ביצירת המידע ,כמו בבית המדרש של רש"י,רק שבמקום שבו היו עשרות בודדות של דמויות שיכלו להשתתף במפעל הקולקטיבי הזה נוצרה היום הזדמנות למה שמכונה "חכמת ההמונים" שבה אלפי ולפעמים עשרות אלפי אנשים משתתפים ביצירה הקולקטיבית שהביטוי המפואר ביותר שלה היא הויקיפדיה. אתגרים בשורת האתגרים או האיומים שהמהפכה הזו מבשרת אפשר לסמן את האשליה שבמגוון שהרשת מציעה.זה נכון שהרשת מציעה נגישות חסרת תקדים לתוכן מגוון ,אבל דפוסי השימוש שלנו לא מנסים להגיע לכל המגוון הזה רוב הגולשים לא מגיע לתוצאות מעבר לדף התוצאות הראשון בגוגל,ועל פי מחקר מהשנה שעברה של אוניברסיטת קורנל חצי מתשומת הלב של הגולשים מוקדשת לשתי התוצאות הראשונות. על פי מחקרים די ישנים מ2003 93% מהסטודנטים הבוגרים מעדיפים לחפש תוכן אקדמי ברשת,ולא בספריה,ורק 7% מחומר הזה ראוי לשימוש אקדמי.,כלומר הרשת מחליפה את הקאנון הישן לטובת קאנון חדש. מי יוצר את הקאנון הזה? התשובה המיידית לשאלה הזו היא האלגוריתם של גוגל ,שעל פי פרמטרים שונים מגדיר את הסדר של התוצאות,אבל בפועל בשנים האחרונות התפתחה התמחות לקלוע לרצונו של האלגוריתם הזה,וכך גופים שיכולים לשלם למומחים לדבר מביאים את התוכן שלהם למקומות הגבוהים בגוגל,זה לא אומר שכל מה שנמצא בדף התוצאות הראשון הוא כזה,אבל ברור שחלק ניכר מהתוצאות יהיה כזה. בעיה נוספת היא איכות החומרים הכללית,בגלל הכמות העצומה של המידע שברשת אנחנו נוטים לחשוב ששם מצוי כל הידע המתועד,אולם בפועל גם כיום אחוז עצום מהידע האנושי אצור עדיין בספרים שאינם ברשת,לפי הערכות למעלה מ90%. הידע הקיים ברשת מגוון מאוד וכולל מידע חובבני בצד מידע מקצועי בלי יכולת פשוטה להבחין בין השניים. הבעיה הזו חמורה יותר ברשת העברית מאשר ברשת האנגלית מול מאות מליוני קוראי אנגלית ברשת יש לכל היותר כ7 מליון קוראי עברית ,והנתון הזה משפיע גם על המשאבים שמושקעים בדיגיטציה של חומרים בעברית וגם על כך שהאפקט של חכמת ההמונים מצומצם יותר-ערך בויקי פדיה העברית ניזון מחבורה די מצומצמת של כותבים,לכל היותר עשרות,ערך בויקי האנגלית יכול להיות ניזון ממאות ואלפי אנשים ולהשתייף על ידי מספרים גדולים בסדרי גודל.

יום שני, אוקטובר 13, 2008

דיוויד לינץ' מדבר חמש דקות על רעיונות

המפרסם והצרכן

מיקרוסופט אמנם,ובכל זאת

אכפת לך להחזיק רגע את הסכך?

יכול לעשות מחברו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב,ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם (שו"ע או"ח הלכות סוכה סי' תרל,סעי' י"ב ומעיר המ"ב שם: "אך על עכו"ם בוודאי לא יכול לסמוך בזה")

יום שבת, אוקטובר 11, 2008

פריז טקסס

שירת האזינו

מה מבדיל בין שירה ובין פרוזה? בשירה הרבה יותר מטפורות,ולכן מגוון עשיר יותר תמונות שלמות שמיובאות פנימה לטקסט. התמונות האלה מובלטות הרבה יותר כי לשירה גם מקצב,והמקצב הוא הפסקות מודגשות וארוכות יותר בין המילים ולכן המילים מקבלות תשומת לב רבה יותר. לבסוף השירה בשונה מהפרוזה ארוזה היטב,במנגינה,במבנה,ארוזה כך שאפשר לקחת אותה ממקום למקום,ומזמן לזמן ולהקים אותה לחיים מחדש במקום והזמן החדשים. בעולם העתיק,היה בעיקר ערבוב בין הפרוזה לשירה,נוצרו אפוסים עצומים שספרו את ההסיטוריה,במזג שירי.הערבוב הזה הביא לכך שלא היה סתם טקסט,לא היה דיבור ישיר פרוזאי שאפשר להגיב אליו,לפרש אותו,להתווכח אותו. הבשורה של המקרא היא ההבחנה בין פרוזה לשירה,כששרים לא מדברים,כשמדברים לא שרים,ואז ברור לנו מה חשוב לנו לארוז בין השירות הקאנוניות,ומה להשאיר בפרוזה,בסיפור. העולם שלנו זנח את השירה. כמובן שיש עוד שירים ומשוררים,אבל המנגנון החברתי שהופך את השירה לקאנונית אבד. מן הסתם עם אבדן הבלעדיות הכמעט מלאה של השינון בעל פה לטובת דרכי תיעוד חדשות מהדפוס ועד האינטרנט. מה רצו לארוז לנו בשירת האזינו? את התובנה שיש קשר בין חיי רווחה לחטא,את ההכרה שיש קשר בין חוסר אוטנטיות לחטא ואת התפיסה שיש מימד מקביל עליון,אפלטוני שמתנהל לפני החיים שלנו מושפע מהם ומשפיע עליהם,והוא המימד הקובע. (הרעיון הזה מצוי בספרות הקבלית למשל בפירוש הרמבן לשירה,וקודם לכן במדרש איכה ל"צור ילדך תשי",אבל מצוי כנראה עוד קודם לכן בשירה עצמה ומתחדד כאשר קוראים אותה בנוסח השבעים וקומראן-"בני אל" ולא "בני ישראל" ו"שמים" ולא "גוים")

יום שישי, אוקטובר 10, 2008

רוברט וואיט

אחד ועוד אחד עם גילמור

יום רביעי, אוקטובר 08, 2008

אני?

העצב והתסכול הרבה פעמים מגיעים מתפיסת אני הדוקה מדי,האני משול לפרפר שמתעופף,וחוסר היציבות הזה גורם לנו לרצות לקבוע אותו בסיכה לתוך ארון זכוכית,אבל אז אנחנו נשארים עם משהו מת,דהוי והרבה אבקה מפוזרת מסביב. הוא חמקמק כי הוא לא קיים במלוא מובן המילה,(שום דבר לא קיים במלוא מובן המילה,גם לא שולחנות וכסאות,השולחן הישן שבבית ההורים קיים קיום מורכב,מגוון עבור אנשים ויצורים שונים,וממשיך וחדל בקצבים שונים אצל אנשים אחרים,ואין קיום אחד אפלטוני או פרטיקולרי לכשעצמו,אין את המטר של פריז,ואין גם את המטר שלי כאובייקט סגור שאפשר למצות אותו בתיאור אחד של אדם אחד) אבל האני תופח למימדים גדולים מדי בגלל החרדה שלנו שהוא לא קיים,החרדה שביטא דקרט היא החרדה הזו,שאני לא קיים,והאמת שאני קיים אבל קצת קיים,וקצת לא אני.התנהלות שנותנת הרבה מקום לאני גורמת לנו לרצות לשמח אותו,להאדיר אותו בעונג,בתפאורה,במגברי נוכחות כאלה ואחרים,שמשכנעים את הסביבה שהוא קיים ואנו מקווים שגם את עצמנו אבל זה לא קורה.(ס.רבון ,שמונים,115)

השנה לראשונה

השנה לראשונה יש שיוון בין תושבי הכפר ותושבי העיר בעולם יש שיוויון בין מספר הגולשים באינטרנט למספר הצופים בטלוויזיה באירופה
ויש יותר אמריקאים שכותבים מאמריקאים שקוראים

אלוהים

אלוהים נכנס מהחלון כמו שאול מופז למסיבת עיתונאים אחת,פעם.

ללכת על המים

"המנהג של ישראל תורה הוא,ומה שהולכים על המים ואומרים "תשליך במצולות ים כל חטאתנו" להיות כי מן מצולת ים ניכר ענין בריאת העולם,כי מצולת ים הוא התהום והוא המקום היותר עמוק בים...וכשאנו הולכים שם אנו רואים גבורותו של יוצר בראשית. לכן אנו הולכים על המים בראש השנה שהוא יום הדין,לשים כל אחד על נפשו ענין בריאת העולם וה' יתעלה מלך הארץ.ועל זה נאמר "תשליך במצולות הים חטאתינו"כי באמת המתבונן בענין מצולות ים כל ומכיר שהעולם מחודש על ידו,עומד על מציאות ה' יתעלה ומתחרט על ידי זה כל עוונותיו,וחטאיו נמחלים.ועל דרך זה נשלכים החטאים במצולת הים,והוא מבואר למשכיל." (רבי משה איסרליש,תורת העולה נ"ו מ"ח ע"ב ) (בעקבות מנהגי ישראל של שפרבר)

האור הגנוב

איך שהאור נופל ברכבת ,האור שנופל יש בו משהו מחמיא הפנים בצללים של הרכבת הנוסעת נראות יפות יותר יש חסד בקונטרסטיות,אבל גם העצב ברור יותר,עצב מילה קצת דרמטית עצבות אולי,מעמסה,משא החיים,בכל אופן לועסת מסטיק ובוהה.(קליפורד,אמנזיה,67)