יום שלישי, אוגוסט 25, 2009

איש עם קביים,בדרך בערב שבת

יצא לי להתקל בסיפור בתיקוני זהר,עם המינון הנכון של מיסתורין,מוזרות,ונימה אקסיסטנציאלית.איכשהוא התרגום הקלוקל שלי,הורס את הרוב לכן מצרף בהמשך גם את המקור הארמי.מדובר בקטע קטן,יש המשך שגם לא כל כך הבנתי וגם הורס את העניין האקסיסטנציאלי:

מעשה באדם אחד מבעלי הקביים,שהיה מהלך בדרך ופגש בשני תלמידי חכמים,חכמי התורה, מורי הדור אמר להם: שלום עליכם רבותי,שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור. לאן הולכים אתם? אמרו לו: למקום פלוני,וערב שבת היה אמר להם:אני הולך לשם,אלך ואתקן לכם מקום בו תשבו אם רוצים אתם אמרו לו: והרי אנחנו רכובים על סוסים ואתה ללא רגלים איך יתכן שיהיה כך? אמר להם: להם אף על גב שאתם רוכבים על בהמות שרצות מהר,ואני חיגר חסר רגליים אם רוצים אתם אקדים אתכם לתקן לכם מקום לשבת החזירו ראשיהם אליו וראו אותו שהוא רץ כשביט של כוכב,עשה להם קפיצה ומצאו עצמם תוך הרף עין בפתח של מערה אמר להם: רבותי הכנסו! נכנסו אחריו למערה בתוך מערה עד שהגיעו לפרדס אחד והיה שם אותו בעל הקביים,מתפשט מאותו הגוף והיה מתלבש בגוף אחר שפניו היו מאירות כשמש והיה יושב על כסא מלכות ושלוש מאות תלמידיו תחת הכסא,לרגליו. והיו קוראים "הבל הבלים אמר קהלת" והיו קוראים את הפסוק הזה שוב ושוב אמרו לו אותם חכמי הדור : מה זאת? וכי אין פסוקים אחרים בספר קהלת? מיד עמד אותו בעל הקביים שהיה יושב על הכסא,ואחז בידיהם והכניס אותם לשבעה היכלות ובכל היכל והיכל היה כתוב "הבל הבלים" ןבהיכל השביעי היה נשר ועטרה בפיו,ודמות יונה חקוקה באותה העטרה והיה כתוב בעטרה: כל מי שאינו יודע את אותם ההבלים ואת סודם עליו נאמר " והזר הקרב יומת" מיד חזרו הם לאחור אמר להם אותו בעל הקביים אתם חכמים ראשי הדור,שהלכתי אחריכם עד כאן לדעת את חכמתכם ובודאי לא חכמים אתם,שודאי שבפסוק ההוא כל הבנין ...

(תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קג עמוד א –ב)

-------------

המקור בארמית:

חזי שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין, דהוה אזיל בארחא אערא בתרין חכימין מארי דדרא מארי דחכמתא דאורייתא אמר לון שלמא עליכו רבנן. שמענא עלייכו דאתון חכימי דרא לאן אתר אזליתון ? אמרו ליה לדוך פלן, וערב שבת הוה. אמר לון: אנא אזילנא תמן, איזיל ואתקין לכו אתר בי מותביכי אי אתון בעיתון, אמרו ליה: והא אנן בסוסוון ואנת בלא רגלין איך יתכן למהוי האי? אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירי דרהיטי סגי, ואנא חגר בלא רגלין אי אתון בעיתו אנא אקדם לתקנא לכו שבתא תווהו . אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט כשרביטא דככבא עבד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין. אמר לון: רבנן עולו! עאלו אבתריה מערתא גו מערתא עד דעאלו לחד פרדסא, והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין כשמשא והוה יתיב על כורסייא דמלכותא ותלת מאה תלמידוי תחות כורסייא לרגלוי והוו קראן הבל הבלים אמר קהלת והוו קראן האי קרא זמנין בלא חושבנא. אמרו לון אינון חכימין מארי דדרא: מאי האי? וכי לית קרא אחרא בספר קהלת ? מיד קם ההוא מארי קבין דהוה יתיב על כורסייא ואחיד בידיהון ואעיל לון לשבעה היכלין ובכל היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים ובהיכלא שביעאה הוה נשרא ועטרה בפומהא ודמות יונה בההיא עטרה והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באלין הבלים וברזא דילהון עליה אתמר והזר הקרב יומת מיד אתחזרו אינון לאחורא אמר לון ההוא בעל קבין אתון חכימין מארי דדרא דאזלית אבתרייכו עד כען למנדע ית חכמתייכו ובודאי לאו אתון חכימין דודאי בהאי קרא עבידנא כל בנינא דא

(תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קג עמוד א –ב)