יום שישי, יוני 03, 2011

תחיה


רב נחמן בר יצחק היה לו תל עפר בתוך כרמו הביא שם פועלים ליטול את התל, וחפרו אותו כל היום כלו, ליום שני כשהן חופרין קפץ אדם אחד מתוך ביתו וישב על התל, והתחיל להתנודד ולקרות, ומה היה קורא, שמא הגיע זמן תחיית המתים? שמא הגיע זמן תחיית המתים? רצו הפועלים והודיעו לרב נחמן, בא ומצאו. א"ל מי אתה? א"ל מת אני שמא הגיע זמן תחיית המתים? א"ל רב נחמן עדיין לא הגיע זמן תחיית המתים. א"ל מה טיבך בתל הזה? א"ל והלא אמרתי לך שמת אני. א"ל ומת אינו נרקב? א"ל הכניסוך לבית הרב ולא הקרוך ספר משלי, ולא כך אמר שלמה ורקב עצמות קנאה , וזה מעשה קנאה, ומימי לא העמדתי על מדותי ולא תפשתי בלבי קנאת חבירי מעולם, ולא ספרתי בבית הכנסת ולא בבית המדרש, ולא נתתי לבי ואזני אלא לדברי תורה לקיים מה שנאמר ושומע לי ישכון לבטח . אמר לו ר"נ אבנה לך קובא אחת, א"ל אל תעש לי מאומה ואל תעבירנו ממקום זה מפני שברשות קברוני, אלא השב העפר שנטלת למקומו (שבת קנ"ב:), והיה רב נחמן מפחד ומתעצב כל היום כלו ואמר אוי לי שמא הרגזתי לאותו המת, מיד ראה בחלום שהיה יושב בתוכה דאסא (הדסים), מיד נתן שבח והודאה למקום וקרא מקרא זו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שאין מקפח שכר כל בריה. ומה זה שלא היתה אלא שכר שתיקה שלא עמד על מדותיו כך שלם הקדוש ברוך הוא שכרו, המרגיל עצמו לתלמוד תורה והמגדל בנו לת"ת והולך בענוה ובשפלות רוח על אכו"כ שמשלם לו הקדוש ברוך הוא שכרו בכפלי כפלים.(אוצר המדרשים,אייזנשטיין 166)

אין תגובות: