יום רביעי, ספטמבר 11, 2013

סוד

תניא אמר ר"ש לחברייא עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא, כתיב (תהלים קיט) עת לעשות ליי' הפרו תורתך, יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון, ואינהו בשולי (נ"א בשורי) כרמא, לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אזלין כמה דיאות, אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון אזדרזו בתקוניכון, בעיטא בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין, (נ"א בחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא, למגזר מלין דקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו, וחדאן למשמע להו ולמנדע להו, יתיב ר"ש ובכה ואמר ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוה תמן אשתיקו, קם ר' אבא וא"ל אי ניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב (שם כה) סוד יי' ליראיו והא חברייא אלין דחלין דקודשא בריך הוא אינון וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו, תאנא אתמנו חברייא קמיה דר"ש ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ור' אבא, ור' יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ור' יצחק, ור' חזקיה בר רב, ור' חייא, ור' יוסי, ור' ייסא, ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו, קם ר"ש וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי ידוי בתוקפוי, שוו ידייהו ונסיב לון, פתח ואמר (דברים כו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש [דף קכח עמוד א] ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן, פתח ר"ש ואמר (תהלים קיט) עת לעשות ליי' אמאי עת לעשות ליי' משום דהפרו תורתך, מאי הפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא, ולעתיק יומין אתמר, כתיב (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך, וכתיב (שמות טו) מי כמוך באלים יי', קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין, אשתיקו שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן, מאי קלא, קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי, חדי ר"ש ואמר (חבקוק ג) יי' שמעתי שמעך יראתי (אמר) (קלח ב) התם יאות הוה למהוי דחיל, אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב (דברים ו) ואהבת את יי' אלהיך וכתיב (שם) מאהבת יי' אתכם וכתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם וגו', ר"ש פתח ואמר (משלי יא) הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר, הולך רכיל האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) איש רכיל מבעי ליה למימר מאן הולך, אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר, מ"ט, משום דלית רוחיה רוחא דקיומא, אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר, ונאמן רוח קיומא דרוחא (כמו (ישעיה כב) ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא, וכתיב (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא, וכי אי (קלח א) במלי עלמא אצטריך רזא, במלין רזין דרזייא דעתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו, אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן), לארעא לא אימא דתשמע, דהא אנן קיומי עלמין, תנא רזי דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו
(זהר,האדרא רבא פרשת נשא ,דף קכז עמוד ב)